אגם יאנקיווה – הבדלי גרסאות

לבני ה[[ויליצ'ה|וויליצ'ה]] היתה [[סיפור עם|אגדה]] על מקורו של האגם. האגדה מספרת על נערה יפת תואר בשם ליקאראיין (Licarayén) ועל [[טוקי]] אמיץ בשם קיטְראלפּי. השניים תכננו להינשא, אלא שה[[שד (מיתולוגיה)|שד]] פֶּריפּייָאן, שהיה כלוא בהר הגעש אוסורנו, קינא באהבתם, והחליט לשים לה קץ. הוא גרם להר הגעש לפלוט אש, עשן ו[[גופרית]], ולהבות כיסו את קו הרקיע. בני הוויליצ'ה התכנסו כדי להחליט מה לעשות כדי להרגיע את השד הזועם. [[רופא אליל]] ישיש, שאיש לא הכיר, גרס שיש להקריב את הבתולה היפה ביותר בקרב, ולהניח את לבה בראש הר פיצ'י חואן, כשעליו מקל [[קינמון]]. אז, תבוא ציפור שתאכל את הלב, ותשליך את מקל הקינמון ללוע הר הגעש, ותרגיע אותו. ראש השבט קבע כי בתו, ליקאראיין, היא היא היפה שבבתולות, ואותה יש להקריב. הוא סיפר לה בדמעות על החלטתו, אך ליקאראיין שמחה על כך שתוכל להציל את בני שבטה. היתה לה רק בקשה אחת - שלא יהרוג אותה באמצעות ה[[גרזן]] או ה[[חנית]] שלו.

למחרת, הובאה ליקאראיין אל היער, והונחה על מצע של פרחים. לאחר שעצמה את עיניה, נשק קיטראלפי למצחה ועקר את לבה. הוא הביא אותו לראש השבט, ואחד הילדים העלה אותו לראש ההר. מיד לאחר שהניח על הלב את מקל הקינמון, הופיע בשמיים [[קונדור האנדים|קונדור]]. הקונדור בלע את הלב, ועף לעבר הר הגעש. הוא חג מסביב ללוע שלוש פעמים, ואז הפיל את מקל הקינמון לתוכו. באותו הרגע נעץ קיטראלפי חנית בלבו, כדי שיוכל להתאחד עם אהובתו. [[שלג]] החל לרדת, והמשיך לרדת במשך ימים רבים, עד שהכניע את הלהבות. השלג שנמס גלש במורדות ההרים, ויצר את האגם. הפרחים ששימשו כמצע לליקאראיין בזמן מותה היכו שורשים, והפכו לגן פורח.