אליזבת בואן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
במהלך ואחרי המלחמה היא כתבה ספרים על חוויותיה בזמן המלחמה בלונדון The Demon Lover and Other Stories {{כ}}(1945) ו- The Heat of the Day {{כ}}(1948). הוענק לה התואר מפקדת [[מסדר האימפריה הבריטית]] ב-1948.
בעלה יצא לפנסיה ב-1952 והם התיישבו ב-Bowen’s Court, מקום בו אלן קמרון נפטר מספר חודשים אחרי-כן. מאז שירשה אותה ביקרו אותה סופרים רבים ב-Bowen’s Court, בכללם [[וירג'יניה וולף]],
על מנת לשמור על הבית, הרצתה בארצות הברית על-מנת להרוויח כסף. ב-1957 ידידה פטריק הנסי צייר את דיוקנה ב-Bowen’s Court. היא נסעה לאיטליה ב-1958 כדי לחקור ולהכין את A Time in Rome {{כ}}(1960), אולם בשנה שאחרי-כן אולצה בואן למכור את Bowen's Court האהוב עליה. הוא נהרס ב-1960. אחרי שהייתה כמה שנים בלי בית קבע, התיישבה בואן לבסוף ב'קארברי', צ'רץ' היל,
הרומן האחרון פרי עטה, "אוה טראוט" (1968), זכה בפרס לזכרו של ג'יימס טייט ב-1969 והיה מועמד סופר ל[[פרס מאן בוקר]] ב-1970. אחר-כך, היא הייתה בין השופטים (ביחד עם ידידה סיריל קונולי) שהעניקה את פרס מאן בוקר לג'ון ברגר על ספרו G. היא שהתה בחג המולד של 1972 ב[[קינסייל]], [[קורק (מחוז)|מחוז קורק]] ביחד עם חבריה רב-סרן סטפן ורנון וליידי אורסולה ורנון (בתו של דוכס וסטמינסטר) אולם אושפזה עם שובה לביתה. שם ביקרו אותה [[ישעיהו ברלין]], סיריל קונולי, אורסולה ורנון, רוזמונד ליהמן, הסוכן הספרותי שלה ספנסר קרטיס בראון, וצ'ארלס ריצ'י.
| |||