זילותא דבי דינא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
←מחלוקת האמוראים: ניסיון מסויים לפשט את המלל |
||
שורה 2:
==מחלוקת האמוראים==
המחלוקת הראשונה בה מופיע עניין זה הנה במעשה בו באו שני אנשים לבית דינו של רב נחמן לדון על בעלותה של קרקע שכל אחד טען שהיא שייכת לו. לצד אחד היו עדים שהעידו שהקרקע של אבותיו ושהוא אף אכל את פירותיה במשך שלוש שנים (דבר שמקנה לו [[חזקת קרקעות|חזקה]] עליה) ואילו לשני היו עדים שהעידו רק שהקרקע של אבותיו.
רבי נחמן פסק שיש לתת עדיפות למי שיש לו את העדים שמעידים שהקרקע הייתה שייכת לאבותיו, בשונה מ[[רבא]] ולבסוף לא ניתנה הקרקע.
לאחר זמן הופיע בעל הדין השני והביא עדים שהקרקע של אבותיו דבר שערער את עליונות הראיות של בעל הדין הראשון. רב נחמן פסק כי יש להחזיר את המצב לקדמותו ולהוציא את הקרקע מידי בעל הדין שלידיו ניתנה הקרקע בטעות. לעומת זאת טען רבא כי יש לחשוש לכבוד בית הדין.
===במשנה===
לשיטתו הביא רבא ראיה מברייתא שבה פוסק [[רבי מנחם בר יוסי]], כי כאשר באו עדים האומרים כי בעלה של [[אשת איש]] נפטרה ומותר לאשתו להנשא, ולאחר מכן באו עדים אחרים סותרים האומרים כי בעלה חי, תלויה ההלכה אם האשה כבר נישאה: לכתחילה לא תנשא האשה, אך אם נישאה האשה על פי פסק בית הדין שהסתמך על העדים הראשונים, לא יבטלו בית הדין את פסק הדין, אלא יתירו לאשה להמשיך את חיי הנישואין עם בעלה השני, וזאת מפני [[זילותא דבי דינא|כבוד בית הדין]], שלפיו יש לבית הדין לשמור על כבודו במקירם גבוליים, ולכן יסתמכו בית הדין במקרה כזה על עדות העדים הראשונים - שהבעל מת - כל עוד עדותם לא הופרכה בוודאות. (בתלמוד הוסבר כי מדובר באשה שיודעה בעצמה בבירור שבעלה מת אלא שראיותיה אינן כאלו הקבילות בפני בית הדין, ובעלה הוא אחד מהעדים שבאו להעיד עליה כי היא פנויה ובעלה מת, כך ששני בני הזוג יכולים להסתמך על הידוע להם, וכל עוד בית הדין לא יודע אחרת בבירור אין הם יכולים למנוע מהם להמשיך בחיי הנישואין){{הערה|{{בבלי|כתובות|כב|ב}}.}}.
|