אליזבת בואן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 4:
==חייה==
אליזבת בואן נולדה ב-7 ביוני 1899 בהרברט פלייס 15 ב[[דבלין]], [[אירלנד]] ו[[טבילה לנצרות|הוטבלה לנצרות]] בכנסיית סנט סטפנס הסמוכה ברחוב אפר מאונט. הוריה הנרי צ'ארלס קול בואן ופלורנס קוֹלי בואן הביאו אותה אחר-כך לארמון המפטון קורט (Bowen’s Court)
ב-1923 נישאה לאלן קמרון, מנהל במערכת החינוך שעבד אחר-כך ב[[BBC]]. הנישואים תוארו כ"נטולי מין, אבל כזוגיות מספקת." היא ניהלה רומנים שונים מחוץ לנישואים, בכללם אחד עם צ'ארלס ריצ'י, דיפלומט קנדי שהיה צעיר ממנה בשבע שנים, שנמשכו למעלה משלושים שנה. היה לה רומן עם הסופר האירי שון או'פוליין ומערכת יחסים עם המשורר האמריקאי מאי סרטון. בואן ובעלה התגוררו בתחילה ליד [[אוקספורד]], שם התרועעו עם מוריס בורה, ג’ון ביוקן וסוזן ביוקן, ושם היא כתבה את הרומנים הראשונים שלה, בכללם The Last September{{כ}} (1929). בעקבות פרסומו של To the North{{כ}} (1932), הם עברו לקלארנס טאראס 2, [[ריג'נטס פארק]], לונדון, שם בואן כתבה את The House in Paris{{כ}} (1935) ואת The Death of the Heart {{כ}}(1938).
שורה 23:
בעלה יצא לפנסיה ב-1952 והם התיישבו בארמון המפטון קורט , מקום בו אלן קמרון נפטר מספר חודשים אחרי-כן. מאז שירשה אותה ביקרו אותה סופרים רבים בארמון המפטון קורט , בכללם [[וירג'יניה וולף]], יודורה וולטי, קרסון מק'קאלרס ו[[אייריס מרדוק]]. במשך שנים נאבקה בואן
על מנת לשמור על הבית, הרצתה בארצות הברית על-מנת להרוויח כסף. ב-1957 ידידה פטריק הנסי צייר את דיוקנה בארמון המפטון קורט. היא נסעה לאיטליה ב-1958 כדי לחקור ולהכין את
הרומן האחרון פרי עטה, "אוה טראוט" (1968), זכה בפרס לזכרו של ג'יימס טייט ב-1969 והיה מועמד סופר ל[[פרס מאן בוקר]] ב-1970. אחר-כך, היא הייתה בין השופטים (ביחד עם ידידה סיריל קונולי) שהעניקה את פרס מאן בוקר לג'ון ברגר על ספרו G. היא שהתה בחג המולד של 1972 ב[[קינסייל]], [[קורק (מחוז)|מחוז קורק]] ביחד עם חבריה רב-סרן סטפן ורנון וליידי אורסולה ורנון (בתו של דוכס וסטמינסטר) אולם אושפזה עם שובה לביתה. שם ביקרו אותה [[ישעיהו ברלין]], סיריל קונולי, אורסולה ורנון, רוזמונד ליהמן, הסוכן הספרותי שלה ספנסר קרטיס בראון, וצ'ארלס ריצ'י.
שורה 30:
</ref>
אליזבת בואן הלכה לעולמה כתוצאה מ[[סרטן הריאה]] בבית החולים לונדון ב-22 בפברואר 1973, היא הייתה בת 73 במותה. היא קבורה ביחד עם בעלה בחצר כנסיית
ב-1977 ויקטוריה גלנדינינג פרסמה את ה[[ביוגרפיה]] הראשונה על אליזבת בואן. ב-2009 פרסמה גלנדינינג ספר אודות מערכת היחסים בין ריצ'י לבואן, המבוסס על יומניה ומכתביה אליו.
| |||