זילותא דבי דינא – הבדלי גרסאות

לעומת הרשב"ם, כיוון אחר עולה מדבריו של ה[[ראב"ן]]. הראב"ן ב[[מסכת יבמות]] (פח א) עוסק באריכות בדין של זילותא דבי דינא ובמהלך דיונו מקשר בינו לבין דין נוסף, המופיע במסכת יבמות - "מה כח בית דין יפה". המקרה הנדון שם עוסק במקרהבמצב בו אדם שלח [[גט]] לאשתו ע"י שליח, אך ביטל את הגט לפני שהגיע ליד האישה. מ[[דאורייתא]], יש בכוחו של הבעל לבטל את הגט, ולפיכך האישה איננה מגורשת, אף אם הגיע הגט לידה. אך תיקנו חכמים שאין לבטל את הגט, כדי למנוע תקלה. לדעת [[רשב"ג]], תקנה זו חלה אף בדיעבד, ואף אם ביטל את הגט, אין הוא מבוטל:<center>{{ציטוט|תוכן="רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו, אם כן מה כח ב"ד יפה?"|מקור=[[מסכת יבמות]] צ ב}}

</center>במידה ונפסוק שכאשר הבעל ביטל את הגט - הגט מבוטל, אזי תקנת חכמים, האוסרת את הביטול עצמו, היא למעשה חסרת כל תוקף משפטי. כדי להעניק עוצמה ומשמעות לתקנה, בהכרח חייבים לומר שגם בדיעבד הגט איננו בטל. העיקרון "אם כן מה כח בית דין יפה" איננו מבטא עניין תדמיתי אלא שיקול משפטי מהותי, הנוגע לתוקפו ועוצמתו של הדין. הראב"ן מקשר בין הדין של "מה כח בית דין יפה" לבין הדין של זילותא דבי דינא ומעצם ההשוואה ניתן להסיק שגם דין זילותא דבי דינא מבטא יסוד מהותי-משפטי: פסיקה של בית הדין תקפה ושרירה, כל עוד לא הוכח בצורה חד משמעית שהפסק מוטעה.