שיחות עם קפקא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
== הרקע לעריכת הזכרונות כספר ==
בשנת [[1924]], הלכו לעולמם בזה אחר זה, אביו של יאנוך וקפקא ומאז לפי דברי יאנוך "התמוטט עלי אופק הרגש והרוח של נעורי". שנתיים מאוחר יותר, פנה אליו [[יוזף פלוריאן]] - בעל הוצאת הספרים [[דוברה דילו]], עבורה תרגם גוסטב יאנוך 6 סיפורים מתוך הספר [[הרופא הכפרי]] – וביקש ממנו לערוך את זכרונותיו שכתב על קפקא. גוסטב יאנוך מסר לידיו את כתב היד הצ'כי והגרמני שערך, אך רשימות אלה נגנזו לפי עדותו של יאנוך, בשל התרחקותו מיוזף פלוריאן. מאז חלה הידרדרות נוספת במצבו הנפשי והפיזי של גוסטב יאנוך, כפי שתאר זאת בכתב בשנת 1947: "לאחר אותו זמן החלו בחיי שנים ארוכות של נדודים חסרי מנוח, שהוליכוני אל הסבל של [[מלחמת העולם השניה]] ואל המבוכה ואי השקט של ההווה".

באותם זמנים פנו אליו חברו הקומפוזיטור ג'ורג' ואזובק ואשתו יוהאנה ובקשו ממנו לפרסם את רשימותיו. הם טענו כי הרשימות הללו אינן שייכות רק לו וכי כעד המחזיק בידו מפתח להבנת אישיותו של קפקא, אסור לו להמשיך ולהסתיר אותן. [דברי יאנוך בספר Conversation with Kafka] זמן קצר לאחר מכן, הואשם יאנוך שהיה חבר בתקופת מלחמת העולם השנייה בתנועת ההתנגדות, במעשי שחיתות על ידי פקידים של המשטר הישן, ונכלא במשך 13 חודשים בבית הסוהר פאנקראנץ.
 
את התקופה הזו הוא תאר כאימת מוות, רדיפות , רעב בהמי, זוהמה וקור: "אותה ממלכת צללים מדמדמת של קפקא, נעשתה לי חווית יומיום אישית, רגילה לחלוטין...גם היום הוא מופיע בכל נקודת מפנה בחיי... נזכר אני מה שאמר לי פעם: יש ושנים ארוכות צריכות לחלוף עד שהאוזן בשלה לסיפור מסויים, אולם האנשים – וביניהם ההורים שלנו ובכלל כל אשר אנו אוהבים ויראים – חייבים למות, על מנת שנוכל להבין אותם כראוי". הבנה זו הייתה נקודת מפנה בהחלטתו להוציא את הספר לאור. לאחר שחרורו נוכח זיכויו המוחלט מההאשמות נגדו, הוא חיפש את רשימותיו שהיו מפוזרות בביתו ואצל ידידים. בסופו של דבר הוא מצא עותקים מהנוסח הצ'כי והגרמני של כתב היד, אותו מסר בזמנו לפלוריאן והחל לנפות חלק מהרשימות ולערכן מחדש. את הרשימות הוא הגיש בשם 'קפקא אמר לי', אך הן שונו על ידי המוציאים לאור, לשמו הנוכחי כיום.