פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 5,998 בתים ,  לפני 7 שנים
אין תקציר עריכה
 
{{בעבודה}}
{{שכתוב|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה|פירוט יתר קיצוני, אמינות נמוכה, המקורות לכתוב הם לקויים, לא קבילים או לא קיימים. בלבול בין צ'כיה לסלובקיה.}}
'''דוד בן דוד''' (נולד בשנת [[1920]]), היה [[מוח'תאר]] [[כפר עציון]] , לוחם ב[[הבריגדה היהודית|בריגדה היהודית]] ובצבא הבריטי בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] ופעיל [[המוסד לעליה ב']].
 
בן דוד הגיע תחילה ל[[חיפה]] ומשם עבר ל[[כפר פינס]] והצטרף אל [[קבוצת אברהם]] שהקימה לימים את [[כפר עציון]]. במאי [[1941]] החליט לההתגייס ל[[צבא בריטניה|צבא הבריטי]] במסגרת [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה#בשירות הצבא הבריטי|התנדבות יהודי ארץ ישראל למאמץ המלחמתי]]. בניגוד לרוב חבריו הדתיים שירת בן דוד ביחידה מעורבת כדתי יחיד. במהלך שירותו שהה ב[[סוריה]], [[עיראק]] וב[[צפון אפריקה]]. עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה והשתתף ב[[המערכה על נהר סניו|מערכה על נהר סניו]]. בתום מלחמת העולם השנייה יצא דוד בן דוד למסע דרך תחום השליטה של [[הצבא האדום]] ל[[אוסטריה]], ל[[הונגריה]] ומשם לבית הוריו ברוסיה הקרפטית.
 
בשנת [[1946]] הצטרף בן דוד ל[[המוסד לעלייה ב'|מוסד לעלייה ב']]. בספרו האוטוביוגרפי הוא מסכם את התקופה, שעל פעילותה בה זכה [[הדלקת משואות|להדליק משואה]] ב[[יד ושם]]: <ref>דוד בן דוד, איש כפר עציון וניר עציון, גשר על פני התהומות , 1996, הוצאה עצמית עמוד 207</ref>
{{ציטוט|תוכן= הייתי כמעט היהודי הראשון מהעולם החופשי שהגיע לניצולי השאה והביא להם את בשורת גאולת עם ישראל. רבים מהם ליוויתי עד לשערי הארץ, הניצולים היו שריים בתחילה בהלם, בכו קמעה, אחר כך דיברו ללא הפסקה ואת החסר השלימו בלילות בחלומותיהם הרעים. כשסיימו החלו לשאול, שאלות קשות: היכן היה עם ישראל, יהודי ארץ ישראל. קשה היה להם להבין כי הם עשו מה שיכלו לעשות.<ref> דוד בן דוד לא בא בטענות הוא מסביר כי יהדות אמריקה הייתה שקועה בהתבססות חברתית בארץ חדשה ובארץ ישראל היו שקועים בצרות ובמאבק ובכל זאת 10% מהם יצאו ללחימה בגרמנים</ref>.|מקור='''דוד בן דוד, עמוד 207'''|מרכאות=כן}}
 
בשנת [[1947]] הגיע דוד בן דוד ל[[כפר עציון]], ומונה למוח'תאר הכפר. ב-[[1948]] השתתף בקרבות [[גוש עציון]] שם גם נפצע ונפל ב[[שבי]] [[ירדן|הירדני]]. לאחר שחרורו מהשבי פעל להשבת שרידי הנופלים במערכה על גוש עציון ולשיקום [[אלמנה|אלמנות]] ו[[יתום|יתומי]] כפר עציון, והיה שותף להקמת [[מושב]] [[ניר-עציון]].
 
 
דוד בן דוד וחבריו השבויים, 320 איש, הובאו למשטרת [[חברון]], שם עבר עליהם [[יום העצמאות]] הראשון. הוא חשש כי יזהו אותו בתור המוחת'אר, הידועים לו המקורות הערביים של [[ש"י]] באזור. הוא ביקש מהרופא תחבושת גדולה על הפנים, הציג עצמו בתור חיים גרינברג<ref>היות ושמו לא היה ברשימת השבויים הוא נחשב על ידי רעייתו לנעדר עד לשחרור הנשים מהשבי הירדני</ref> והצטרף אל השבויים הבריאים - כך הוא ציפה שלא יזהו אותו. בחצר המשטרה נערך מסדר זיהוי ואכן לא זיהו את המוחת'אר. לאחר שלושה שבועות, כשהירדנים סיימו לסלול את הכביש האמריקאי <ref>כביש בית לחם יריחו עבר דרך ירושלים ( הרי הם דרך חברון ודרך בית לחם הנוכחיים) שהייתה מצויה בשלטון ישראלי</ref> הם הובלו למחנה השבויים "אום אל ג'מל" שבמדבר. במחנה היו כבר שבויים יהודים מ[[נהרים]] ומ[[העיר העתיקה]] שבירושלים. שם נודע לו כי חבריו שנשארו בכפר עציון נרצחו, לאחר הכניעה הרשמית, כאשר עמדו בחצר המנזר הגרמני בכפר עציון והמתינו להסעה לשבי. מכפר עציון נותרו 9 חברים שלא נוכחו במעמד הכניעה. ב"אום אל ג'מל" היה חם מאוד ביום, קר מאוד בלילה, ענני אבק ובאופק לא נראו עצים וצמחים. שבע מאות איש היו בשבי במשך שמונה חודשים. בשבי הוא קיבל מכתב, כתוב באנגלית: "לכבוד חיים גרינברג, מחנה השבויים של הלגיון הערבי, חנה נולדה, היא בהירה". ב-3 אפריל [[1949]] נחתם [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות#ההסכם עם ירדן|הסכם שביתת הנשק עם ירדן]] והחל מ-30 בנובמבר [[1949]], בהדרגה, שוחררו השבויים. דוד בן דוד הגיע למחנה [[צריפין]], שם גויס בשנת [[1940]] לצבא הבריטי, משוחרר רשמית מ[[צבא הגנה לישראל]] וקיבל דרגת [[קצין]]. הוא נסע לשיכון כפר עציון בג'בלייה, לימים [[גבעת עלייה]] ב[[יפו]], ובו פגש את האלמנות ואת היתומים מכפר עציון - 135 נפש - להם הוא הקדיש מעתה את חייו. רעייתו ובתו היו האחרונים שפגש.
 
דוד בן דוד, ששרד את הלחימה, והרב [[שלמה גורן]], שהיה עתיד להיות הרב הראשי הראשון של צה"ל, היו אלו אשר בשנת [[1950]], כמעט שנה לאחר [[מלחמת השחרור]] ויותר משנה וחצי לאחר נפילת [[גוש עציון]], איתרו במדויק את מיקומו של הבונקר שבו ולידו היו רוב הלוחמים מכפר עציון בעת כניעתם ל"לגיון הערבי" - 156 במספר - שנורו למוות. דוד בן דוד חזר ל[[כפר עציון]] תחת חסותו של [[הצלב האדום]] ויחד עם הרב שלמה גורן וצוות [[חברה קדישא]] של [[הרבנות הצבאית]] ובעזרת עובדים מקומיים ליקטו, במשך תשעה ימים, את עצמותיהם ושרידי גופותיהם של הלוחמים ב[[גוש עציון]] שהיו פזורות, תחת כיפת השמים, ברחבי הגוש. בהתאם למידע שאסף נעשה ניסיון לאתר את כל חללי גוש עציון. בסופו של דבר נקברו כל החללים, בארונות נפרדים אך ב[[קבר אחים]] אחד ב[[הר הרצל]]. בירושלים נערכה הלוויה המונית לכל החללים שנפלו בישובים מסביב לירושלים - 227 ארונות. בשנת 1978 נחפר שוב מקום הבונקר, מתחת ל"מנזר הגרמני", כדי לוודא שלא נותרו במקום שרידי גופות. ואכן, לא נמצאו שרידים. עם זאת, העפר שהוצא מהמקום הושם בשקים ואלה הובאו לקבורה בהר הרצל. <ref>מקור: [[אלישיב קנוהל]], כפר עציון, שיחה טלפונית, 8 יולי 2007</ref>
 
בשנת [[1947]] הגיע דוד בן דוד ל[[כפר עציון]], ומונה למוח'תאר הכפר. ב-[[1948]] השתתף בקרבות [[גוש עציון]] שם גם נפצע ונפל ב[[שבי]] [[ירדן|הירדני]]. לאחר שחרורו מהשבי פעל להשבת שרידי הנופלים במערכה על גוש עציון ולשיקום [[אלמנה|אלמנות]] ו[[יתום|יתומי]] כפר עציון, והיה שותף להקמת [[מושב]] [[ניר- עציון]].
==ניר עציון==
{{הפניה לערך מורחב|ניר עציון}}
בשנת [[1950]] דוד בן דוד והניצולים האחרים מכפר עציון החליטו להקים [[קיבוץ]] חדש במורדות הר הכרמל. למקום היו יתרונות שהזכירו להם את כפר עציון: נוף הרים ואפשרות לפתח את ענף האירוח, כפי שהספיקו לפתח בגוש עציון. היישוב '''ניר עציון''' נקרא על שם [[כפר עציון]] שרוב מקימיו ומגיניו נהרגו ב[[מלחמת העצמאות]]. אליהם הצטרפו קבוצות "אחדות" ו"תקוה" וניצולי [[השואה]]. בשנת [[1953]] הפך הקיבוץ ל[[מושב שיתופי]]. היום הוא מושב שיתופי באזור הצפון ליד [[עתלית]] ושייך ל[[מועצה אזורית חוף הכרמל]] ומסונף לתנועת [[הקיבוץ הדתי]].
 
== לקריאה נוספת ==
18,630

עריכות