גרסה מ־09:35, 7 באוקטובר 2011 עריכה פומפריפוזה (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית 11,210 עריכות יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} '''צבא הלבאנט''' (Armée du Levant)הוא כינוי לכוחות המזויינים שהקימה ממשלת [[הרפובליקה הצ..."		גרסה מ־09:37, 7 באוקטובר 2011 עריכה ביטול פומפריפוזה (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית 11,210 עריכות אין תקציר עריכה העריכה הבאה ←
שורה 1: {{בעבודה}} '''צבא הלבאנט''' (Armée du Levant) הוא כינוי לכוחות המזויינים שהקימה ממשלת [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]] ולאחריה [[צרפת של וישי]], בשטחי [[סוריה]] ו[[לבנון]] בתקופה בה שלטה צרפת במדינות אלו מכוח המנדט של [[חבר הלאומים]], בין [[1920]] ל-[[1941]]. [[ועידת סן רמו]] שהתקיימה ב[[סן רמו]] שב[[איטליה]] באפריל [[1920]], החליטה על כינונו של שלטון מנדטורי צרפתי בסוריה ובלבנון. כדי לאכוף את המנדט שניתן לה, פלשה צרפת עם כוחות צבאיים לסוריה ונלחמה ב[[קרב מיסלון]] ב-[[23 ביולי]] [[1920]] נגד הצבא הסורי בפיקודו של [[יוסוף אל-עזמה]]. בקרב זה כבש הצבא הצרפתי את דמשק והגלה את המלך [[פייסל הראשון]] מזרחה. הצבא הצרפתי בפיקודו של הגנרל [[אנרי גורו]] (Henri Gouraud) השתלט על סוריה ולבנון. שורה 6: בסמוך לאחר הכיבוש הוקם כוח שכונה על ידי הצרפתים "הלגיון הסורי". כוח זה כלל יחידות רגלים ופרשים וגוייס בעיקר מקרב המיעוטים האתניים בסוריה עצמה. לאחר [[המרד הדרוזי]] אורגן הלגיון הסורי מחדש ונקרא "הפלוגות המיוחדות של הלבאנט" (Troupes Speciales du Levant). יחידות אלו חוזקו בידי יחידות קולוניאליות של צבא צרפת מצפון אפריקה, מ[[סנגל]] ומ[[לגיון הזרים]]. כוח זה, שכונה "צבא הלבאנט" היה אחראי על שמירת הסדר בסוריה ובלבנון בתקופה שבין המלחמות. בגיוס הכוח נמנעו הצרפתים מלגייס את המוסלמים ה[[~~איסלם סוני\|מוסלמים הסונים~~סונים]] שהיוו 65% מאוכלוסיית סוריה. לכוח גוייסו במיוחד [[דרוזים]], נוצרים, [[צ'רקסים]] ו[[עלאווים]]. בין [[1926]] ל-[[1939]] כלל כוח זה כעשר פלוגות חיל רגלים, שגוייסו במיוחד מקרב העלאווים, ארבע פלוגות פרשים, שגוייסו במיוחד מקרב הדרוזים והצ'רקסים, שלוש מחלקות רכובות על [[גמל\|גמלים]], הנדסה קרבית, מספר כלי רכב משוריינים, ויחידות תחזוקה. בנוסף לכך הוחזקו תשע מחלקות של חיל רגלים לבנוני, ו-22 מחלקות של חיל רגלים רכוב, שהורכב מדרוזים, צ'רקסים ו[[כורדים]], ששימשו גם כ[[משטרה צבאית]] למטרות בטחון פנים, והוצבו בעיקר באזורים בהם גוייסו. ב-[[1938]] מנו "הפלוגות המיוחדות" כ-10,000 איש, מתוכם 306 קצינים שרק 88 מהם היו צרפתים. ב[[חומס]] הוקמה אקדמיה צבאית (École Militaire) שאימנה את המתנדבים הלבנונים והסורים. לאחר תבוסת צרפת ב[[המערכה על צרפת\|מערכה על צרפת]] והקמת [[צרפת של וישי\|משטר וישי]], נותרו הכוחות בסוריה ובלבנון נאמנים למשטר וישי. הנציב העליון של צרפת בסוריה ולבנון היה הגנרל [[אנרי פרנן דנץ]]. לרשותו של דנץ עמדו 35,000 אנשי ~~צבא~~ "צבא הלבאנט", מהם 8,000 אנשי צבא צרפתים, ויתרם מגויסים מקומיים מתושבי סוריה ולבנון. כן עמד לרשות דנץ חיל אוויר קטן, ומיושן ברובו, אם כי במהלך [[1941]] חוזק חיל האוויר במטוסים מאלג'יריה ומצרפת, והגיע למספר של 289 מטוסים. כן סייעו לצבא הלבאנט שתי משחתות ושלוש צוללות של הצי הצרפתי. ביוני [[1941]] פלשו כוחות בעלות הברית, בצירוף כוחות [[צרפת החופשית]] לסוריה וללבנון, במבצע שכונה "[[המערכה בסוריה ובלבנון (1941)\|מבצע אקספורטר]]. כוחות בעלות הברית התקיפו את סוריה ולבנון דרך [[ארץ ישראל]] ו[[עיראק]]. ב-[[14 ביולי]] [[1941]] נכנע צבא הלבאנט לבעלות הברית, לאחר שגילה התנגדות קשה. בעקבות התבוסה נשלחו רוב יחידות הצבא הצרפתיות והאפריקניות למקום מוצאן. מיעוט מהם הצטרף לצבא צרפת החופשית. מפקד צבא צרפת החופשית בסוריה ובלבנון, הגנרל [[ז'ורז' קאטרו]] הכיר בעצמאותן של סוריה ולבנון בשם צרפת החופשית, עוד בנובמבר 1941, אך עדיין שמר על שלטון צבאי במדינות אלו. בנובמבר 1943 הייתה לבנון למדינה עצמאית, ובינואר 1944 הייתה גם סוריה למדינה עצמאית.

צבא הלבאנט – הבדלי גרסאות