תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 12:
אוסיף שבעיניי המחיר הכבד ביותר שאצטרך לשלם אם וכאשר אצטרך לוותר על אמונתי באלוקים הוא הויתור על הרציונליות. זהו מבחינתי היחס הבסיסי בין אמונה למדע.
===ספר העיקרים מגדיר אמונה===
והאמונה בדבר הוא הצטייר הדבר בנפש ציור חזק, עד שלא תשער הנפש בסתירתו בשום פנים, אף אם לא יודע דרך האימות בו, כמו שלא תשער הנפש בסתירת המושכלות הראשונות והדברים שמחשבתו של אדם גוברת בהם, או שהם באדם מצד טבעו ולא ידע איך באו לו; או כמו שלא תשער הנפש בסתירת מה שהושג מן החוש ומה שאימת אותו הניסיון, אף על פי שלא תדע סיבת האימות בו.
והאמונה תיפול בכל דבר שלא הושג למאמין מצד החוש, אבל הושג לאיש מה רצוי ומקובל, או לאנשים רבים גדולי הפרסום, הושג הדבר ההוא או כיוצא בו בזמן מה בחוש, ונמשכה הקבלה למאמין מן האיש ההוא או האנשים ההם, קבלה נמשכת מאב לבן.
וזה ודאי ראוי להאמין בו, קרוב אל מה שהעיד עליו החוש למאמין ההוא, אף על פי שלא יאמתהו השכל.
כמו מה שנתאמת בניסיון, היות השי"ת מנבא למי שירצה מבני אדם, מבלי שיקדמו לו ההכנות הטבעיות שמנו אותם רז"ל היותן הכרחיות להימצא בנביא כדי שתחול עליו הנבואה. אמרו בנדרים פרק אין בין המודר (ל"א ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה נאה וכו', ואעפ"כ נתאמת בניסיון בשעת מתן תורה, שכל ישראל - חכמיהם וטיפשיהם וקצרי הקומה עם רמי הקומה, ורכי הלבב עם הגיבורים, ועשיר ורש - כולם הגיעו למעלת הנבואה, ושמעו קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש. כמו שהעיד הכתוב (דברים ה') באומרו: את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף וגו'.
| |||