שמואל שמעון בן-ציון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מיון רגיל
מ ←‏קורות חייו: קישורים פנימיים
שורה 7:
בשנת [[1923]] שב לארץ עם משפחתו והתיישב ב[[תל אביב]]. היה שותף לאביו בייסוד "בנק אמריקה - ארץ ישראל" בתל אביב וכיהן בו כיו"ר ומנהל. כמו כן היה יו"ר הסתדרות עולי אמריקה. בשנת [[1924]] נבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב.
 
בן ציון עסק בבניית בתים ברחבי הארץ - ב[[כרמל]], ב[[השרון|שרון]], בתל אביב ובירושלים. הקים את שכונת "כרם משה" בתל אביב, שנקראה על שם סבו משה בן ציון. כמו כן בנה שכונות מגורים ב[[חיפה]]{{הערה|את השכונה בחיפה בנה עם אביו.}} ובירושלים, והן כונו על שמושם משפחתו - "שכונות בן ציון"[[כיכר (וכןהיינריך "בתיהיינה|שכונת בן ציון")]]. את בתי הדירות שבנה היה משכיר לדיירים פרטיים. בניין הדירות בחיפה שווק באמצע שנות השלושים כ"בניין הכי יפה וחדיש בהר הכרמל המרכזי" {{הערה|{{דבר||להשכיר דירות|1937/07/04|00508|||Ad}}}}. היה סגן נשיא התאחדות בעלי הבתים בארץ.
 
עבר להתגורר בירושלים. שנתיים לפני מותו לקה בשיתוק, אולם המשיך בפעילותו הציבורית. בערב [[שבת]], [[20 באוגוסט]] 1954, נורה למוות בדרכו מבית הכנסת בשכונת [[קריית משה]] בירושלים. חתנו עו"ד גדעון ריינר נפצע. הרצח בוצע על ידי אחד הדיירים אשר הסתכסך עם בן ציון לאחר שהתברר לו לטענתו ששילם [[דמי מפתח]] גבוהים יותר מהדיירים האחרים בבניין {{הערה|{{דבר||ד"ר בן ציון המנוח נהג יפה בדייריו - מעיד גיסו של נחמיה|1954/10/28|00447}}}}. הדייר הפסיק לשלם דמי שכירות ובעקבות זאת קיבל צו פינוי מהבית {{הערה|{{דבר||חקירת רצח בן ציון תסתיים ביום א'|1954/11/03|00219}}}}. במאי 1955 נידון הדייר למאסר עולם {{הערה|{{דבר||רוצח ד"ר בן ציון למאסר עולם|1955/05/10|00407}}}}.