הבדלים בין גרסאות בדף "התאבדויות המוניות בשלהי הרייך השלישי"

מ
הן החורבן והן הנכונות להתאבד היו רעיונות מרכזיים באידיאולוגיה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. היטלר עצמו הכריז על רצונו להתאבד במקום לנחול תבוסה, כבר בספטמבר [[1939]] במהלך [[המערכה בפולין|הפלישה הגרמנית לפולין]] (שהובילה לפרוץ מלחמת העולם השנייה), ואף נאם בנושא ב[[רייכסטאג]]: "אני לא רוצה להיות שום דבר אחר מאשר החייל הראשון של ה[[רייך]] הגרמני. לכן אני צריך ליישם את ה[[טוניקה]] שהייתה הקדושה והיקרה ביותר עבורי. אני לא אנקוט אותה בשנית לאחר שננצח, או שלא אחיה כדי לראות את היום!"
[[קובץ:Leipzigsuicide.jpg|250px|שמאל|ממוזער|קורט ליסו, ה[[גזבר]] ה[[נאצי]] של העיר [[לייפציג]], התאבד עם משפחתו, כשהוא אוחז תעודת זהות של המפלגה הנאצית לצד [[מרפק]]ו, לפני כניסת חיילים אמריקאים לעיר.]]
ככל שהתקרבה תבוסתה של גרמניה, שיבחו מנהיגיה את הההתאבדותההתאבדות כעדיפה מן התבוסה. היטלר הכריז ב-[[30 באוגוסט]] [[1944]] במהלך תדרוך צבאי: "זה רק (שבריר) שנייה. ואז אתה נגאל ומוצא שלווה ושלום נצחי." בניגוד ל{{ה|אימפריה היפנית}}, סירבה גרמניה הנאצית להיכנע, והמשיכה להילחם, על פי חזונו של היטלר שכלל רק שתי תוצאות אפשריות: ניצחון או חורבן; תומכים רבים של האידיאולוגיה ושל המפלגה הנאצית קיבלו את המסר ה[[אפוקליפסה|אפוקליפטי]] של המשטר הנאצי והביטו לעבר סוף חייהם. לאחר שנים רבות של חשיפה לאידיאולוגיה הנאצית שתיארה את העולם במונחים קיצוניים וחוויות החודש האחרון של המלחמה – לגרמנים רבים ה[[מוות]] נראה כמו הדרך היחידה החוצה.
 
הנאצים השמיצו את [[הצבא האדום]] של הסובייטים, מה שסייע ליצור אווירה אובדנית בגרמניה. כרוז תעמולה נאצי שהופץ בפברואר 1945 בשטחים הצ'כים, למשל, הזהיר מפני "חבורת הרוצחים הבולשביקים", שניצחונם יוביל ל"שנאה שלא תיאמן, ביזה, רעב, יריות בצוואר, גירוש והשמדה" ופנה לגברים הגרמניים "כדי להציל נשים גרמניות מן ה[[טומאה]] והטבח על ידי כלבי הציד הבולשביקים".
287,256

עריכות