קם דינא – הבדלי גרסאות

בדור האמוראים נידונה שאלה אחרת: ההלכה היא, שכאשר אדם מת, ואחיו החי מקיים את ציווי התורה ו[[ייבום|מייבם]] את אשתו, הוא מקבל לרשותו את כל נכסי המת. לפעמים ייתכן שנולד בן לאשת המת שלא ידוע אם הוא בן המת או בן האח חי, ואז נתונים נכסי המת במחלוקת, שהרי אם הנולד הוא בן המת, נמצא שדין הייבום היה בטעות (ואף באיסור חמור של "אשת אח") וכל נכסי המת שייכים לבן, אך ייתכן שהבן הוא בנו של אח המת ואם כן נכסי המת שייכים לאח. במקרה כזה תקף הכלל [[ממון המוטל בספק חולקים]]. הפולמוס הוא כאשר האח המייבם מת, ואז פונה האדם שזהותו מוטלת בספק לבני האח המייבם שמת וטוען בפניהם: אם אני בן המת, נמצא שהחצי שקיבל אביכם בנכסי המת מדין "ממון המוטל בספק" היה בעצם שלי. ואם אחיכם אני - בן האח המייבם, אם כן מגיע לי חלק ב[[ירושה (משפט עברי)|ירושה]] ככולכם, כך שאת הסכום הפחות מבין השניים חייבים אתם להחזיר לי.

 

 

לפי רבי אבא, פסקו מתאים לפסק של החכמים בדורו של אדמון, ואף אדמון עצמו היה מסכים לפסק כזה במקרה כזה, שהמקרה עדיין מוטל בספק גמור - שהרי לא ידוע מהותו של הסכום הנתבע, אם מדובר בנכסי האח הראשון או בנכסי האח המייבם. זאת בשונה מהמקרה שעליו דן אדמון, שבו ידוע בבירור לכל הפחות מה האובייקט הנתבע - הקרקע שנאבדה, אלא שלא ידוע היכן היא.