פילוסופיה מכניסטית – הבדלי גרסאות

לא ניתן להצביע על הנקודה המדויקת בה החל המרד בתפיסת הטבע האריסטוטלית, אולם, ניצנים ראשונים של התנגדות ניתן למצוא כבר בכתביו של [[ניקולאוס קוזאנוס]] ב[[המאה ה-15|מאה החמש-עשרה]], אשר היה הראשון לחלוק על [[אריסטו]] באשר לסופיותו של היקום. דמויות מרכזיות אשר המשיכו את הפולמוס כנגד תפיסת הטבע האריסטוטלית הם [[ג'ורדאנו ברונו]] ו[[קופרניקוס]]. ברונו, בספרו "על היקום האינסופי והעולמות" טען אף הוא כי היקום אינסופי וכי קיימות שמשות נוספות רבות בשמיים, טענות אשר בגינן עלה לבסוף על המוקד בידי ה[[אינקוויזיציה]] בשנת [[1600]]. [[קופרניקוס]], היה הראשון בתקופתו אשר טען כי כדור הארץ מסתובב מסביב ל[[השמש|שמש]] (התפיסה ההליוצנטרית). בנוסף, בשנת [[1572]], לאחר מאות שנים בהן לא דווח על זיהוי של כוכב חדש בארצות [[אירופה]], צפון [[אפריקה]] ו[[המזרח התיכון]], זיהה [[טיכו ברהה]] התפוצצות של [[סופר נובה]], ובשנת [[1577]] זיהה טיכו כוכב שביט אשר נע דרך כדורי הקריסטל עליהם מסתובבים כוכבי הלכת ע"פ התאוריה האריסטוטלית. לאחר מותו של טיכו, עוזרו, האסטרונום [[יוהנס קפלר]] השתמש בתצפיותיו ובעזרתם ניסח שלושה חוקים מתמטיים הקשורים לתנועת הכוכבים. (יש לצייןאם כי קפלר לא ניסח אותם בצורתם המתמטית המוכרת לנו כיום).<ref>Koyre, Alexandre, "From the closed world to the infinite universe", (Harper torchbooks, the cloister library, 1958), Chapters 1-3</ref>

הסיבה להבחנה זו היא הקושי להסביר כיצד תכונות כמו צבע, טעם וריח נמצאות בחומר עצמו. במאה השבע עשרה החל השימוש במיקרוסקופ ועם שימוש זה התגלה המבנה החלקיקי של החומר, גילוי זה הוליד את השאלה - כיצד יכול להיות שהחלקיקים מקבלים את תכונות הצבע, הטעם והריח? על כן נעשתה הבחנה זו בין התכונות שמקבל החומר כשלעצמו לבין התכונות שהן תולדת האינטראקציה עם הצופה האנושי בלבד. יש לציין כי גם הבחנה חדשה זו קשורה להתנגדות לתאוריה האריסטוטלית, שכן העמדה האריסטוטלית גורסת כי לחומר יש צורה שמעניקה לו את תכונותיו שכולן אינטריסיות לחומר עצמו.<ref>שם עמ' 61-67</ref>

אימוץ שיטת הניסוי האמפירי ככלי להשיג מידע על העולם עלה בקנה אחד עם מתמטיזציה של הטבע. כאשר אדם עורך ניסוי מחשבה, תוצאות הניסוי לרוב אינן מדידות וברות השוואה לנתונים אחרים. אולם, ברגע שהניסוי מתקבל כמתודה העיקרית לגילוי האמת מתקבלים נתונים מספריים אשר ניתן לשלב בנוסחאות כוללות. בין המדענים שראו את עיקר עבודתם בניסוח חוקים מתמטיים לתופעות הטבעיות יש לציין אתהיו [[יוהנס קפלר|קפלר]], [[בויל]] וכמובן את מי שהביא את תפיסת העולם המתמטית לשיאה – סר [[אייזיק ניוטון]].

חלק מהפילוסופים המכניסטים של המאה השבע עשרה האמינו כי ניתן לתאר את מבנהו היסודי של העולם בעזרת ה[[מתמטיקה]], ואת תפיסתם הצדיקו בין השאר גם בעזרת [[כתבי הקודש]], ובהם ספר חכמת שלמה בו נכתב – "במידה במספר ובמשקל הכל הכינות". יש לציין כילמעשה, תפיסת עולם זו, על פיה הטבע "כתוב באותיות המתמטיקה" מיוחסת כבר ל[[פיתגורס]] ול[[אפלטון]], ובכל זאת, חידושם של הפילוסופים המכניסטים היה בחזרתם אל המסורת האפלטונית ונטישת ראיית העולם הביולוגית-אריסטוטלית.<ref>שם עמ' 57-77</ref>

התאוריות האטומיסטיות השתלבו היטב בפילוסופיה המכניסטית. על פי תיאוריו תאלו כל החומר מורכב מחלקיקים קטנים שאינם ניתנים לחלוקה. הסיבה לכך היא שהסברים אלו הצליחו להסביר כיצד אובייקט חומרי דוחף ומניע אובייקט אחר על ידי תנועת אטומים. אולם, גם עמדה זו הייתה שנויה במחלוקת, והיו פילוסופים כדוגמת דקארט שהתנגדו לאטומיזם וטענו כי היקום מורכב מחומר רציף לגמרי, משום שלהשקפתו בעולם מכניסטי שבו התפשטות במרחב היא תכונה ראשונית של החומר, לא ייתכן ואקום. יש לציין כיאמנם גם דקארט דבר על חלקיקים המניעים זה את זה, אך כוונתו לא מדוברהיתה באטומיםלאטומים (שאינם ניתנים לחלוקה) כי אם בחלקיקיםלחלקיקים הניתנים לחלוקה אינסופית.<ref>אלעזר וינריב, "רציונליזם ואמפיריציזם", (האוניברסיטה הפתוחה), כרך א', עמ' 47</ref>

בנוסף, יותר מכל פילוסוף אחר מזוהה [[דקארט]] עם הפילוסופיה המכניסטית. דקארט אימץ את תפיסת העולם המכניסטית ואף הקצין אותה על ידי הסבר מכניסטי לכל הפעולות של גוף האדם, אולם, בד בבד הוא גם הגביל תפיסת עולם זו רק לעולם הפיזיקאלי ע"מ לשמור את [[נפש]] האדם מחוץ למנגנון המכניסטי. בספרו "[[הגיונות על הפילוסופיה הראשונית]]" קובע [[דקארט]] כי קיימת הפרדה מוחלטת בין ה[[גוף]] ובין ה[[נפש]], כך שאף שהגוף נמצא בעולם הפיזי-מכניסטי, הנפש יכולה להתקיים בנפרד מהגוף על כן אין היא תלויה בו ואינה שבויה בכבלי המערכת המכניסטית. יש לציין, כי על פי דקארט האדם הוא היחיד אשר יש לו נפש הנמצאת מחוץ למנגנון המכניסטי, בעוד בעלי החיים הם יצורים חסרי נפש מכניסטיים לחלוטין - מעין [[רובוט]]ים [[ביולוגיה|ביולוגיים]].

מנגד, יש לציין כי רוב החוקרים לא מסכימים עם טענה זו וסוברים כי אין צורך ליחס ליכולת ההישרדות וההתפתחות של עולם החי תכליתיות. שרידים לוויכוח זה ניתן למצוא כבר בפרסום ספרו של דרווין. בגרסא הראשונה של "מוצא המינים", קורא דרווין לפרק הרביעי "הברירה הטבעית", מה שעלול להישמע כניסיון להאניש את הטבע ולהעניק לו יכולת בחירה. לאחר התקפות על דרווין בשל ניסוח זה שנשמע תכליתי, שינה דרווין את שם הפרק הרביעי בספרו ל"השארת המסוגלים ביותר" ("Survival of the Fittest"), שנשמע יותר כסיבה פועלת שאת תוצאותיה ניתן לבחון רק בדיעבד.

ההוגה הראשון שהכניס את הנפש אל תוך העולם החומרי וביצע לה מכניזציה מוחלטת הוא הפילוסוף האנגלי [[תומאס הובס]]. אחרי [[הובס]] ניתן לייחס עמדה זו לפילוסוף בן המאה השמונה עשרה [[ז'וליין אופריי דה לה מטרי]] (Julien Offray de la Mettrie) שכתב את הספר "אדם הוא מכונה" (Man is machine). אולם, יש לציין כי השוואה בין עמדות אלו לבין עמדות מכניסטיות בנות זמננו של ה[[נפש]] אינה מדויקת, שכן [[הובס]] ומטרי לא ייחסו עמדה זו לקשר שאנו מכירים כיום בין פעילות נוירונאלית לפעילות מנטאלית.