אל-מהדי (ח'ליפה עבאסי) – הבדלי גרסאות

 

אל-מהדי אסר את יועצו הקרוב ביותר, יעקוב בן דאוד והשליכו הצינוקה שם מצא את מותו. בשנת [[783]] ייסד את המיחנה, האיקוויזציה המוסלמית ששפטה כופרים ומתחסדים ("זנאדכ" ו"כאפרון"). תחת אמלתת הכפירה, חיסל אל-מהדי רבים מיריביו הפוליטיים. בשנת [[777]] הביס אל-מאמון מרד ב[[ח'ורסאן]] בראשות [[יוסף בן אבראהים]] ובשנת [[778]] הכניע מרד אחר ב[[סוריה]] בראשות [[עבדאללה בן מרואן בן מחמד]] ל[[בית אומיה]]. באותה שנה הוא הדיח את יורשו המיועד [[עיסא בן מוסא]] ומינה תחתיו את בנו, מוסא [[אל-האדי]]. בנוסף לכך הוא השביע את אצילי החצר לתמוך בו בבוא העת. לבסוף, [[רעל|הורעל]] אל-מהדי בידי אחת מ[[פילגש|פילגשותיו]] בשנת [[795]].

 

==חיי הפרט, אופיו והזיכרון ההיסטורי של ימי שלטונו==

לאל-מהדי הייתה בת בשם '''בנוקא''' ([[767]]-[[783]]) מאשתו [[ח'יזוראן]], אשר הייתה גם אימו של [[הארון א-רשיד]]. בנוקא הייתה ביתו המועדפת של אל-מהדי ובשל כך הוא נתן לה ארמון משלה. אל-מהדי התיר לה אף לרכוב בפמלייתו מחופשת לגבר וחמושה. לאחר מותה בגיל 16 מימן אל-מהדי את כתיבתם של שירי [[קינה]] רבים לזכרה.

 

אל-מהדי חבב במיוחד [[מוזיקה]] ו[[שירה|שירה]] [[אירוטיקה|אירוטית]], ותחת שלטונו זכו ה[[משורר|משוררים]] ל[[פטרונות|פטרונות]] ניכרת. לפי [[אבן ח'לכאן]] ([[1211]]-[[1288]]) הוא היה "בעל כישרון גדול כזמר ויד מיומנת על כלי נגינה". הוא מוסיף ומתאר אותו כאיש רעים להתרועע. אל-מהדי היה בעל עור כהה אותו ירש מצידה של אימו והוא כונה בשל כך אל-ת'נין, שפירושו "ה[[תנין]]".

זמן קצר לפני רציחתו, מסופר שאל-מהדי זכה לקבל חזיון ובו [[איה (פסוק)|פסוקים]] מבשרי רעות מה[[קוראן]].

 

|הקודם=[[אל-מנצור]]

|הבא=[[אל-האדי]]

{{מיון רגיל:מהדי (ח'ליפה עבאסי), אל}}

[[קטגוריה:בית עבאס]]

 

[[en:Al-Mahdi]]