קרב קמרון – הבדלי גרסאות

בין השנים [[1857]] ועד [[1860]] הייתה מקסיקו נתונה ב[[מלחמת אזרחים]] אשר הרסה את כלכלתה. הנשיא [[בניטו חוארס]] השעה את פירעון החובות של מקסיקו למדינות אחרות. [[בריטניה]], [[צרפת]] ו[[ספרד]], שנפגעו מהשעיית החובות של מקסיקו, שלחו בתגובה חיל משלוח משותף למקסיקו. חיל המשלוח כבש את [[וראקרוס (עיר)|וראקרוס]] בדצמבר 1861. כשבריטניה וספרד הבינו שאין להן סיכוי להשיג את מבוקשם הן נסוגו באפריל 1862. [[נפוליון השלישי]] החליט לנצל מצב זה כדי להפוך את מקסיקו ל[[ממשלת בובות|מדינת בובות]] צרפתית. הוא הכתיר את הארכידוכס [[מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו|מקסימיליאן]] אחיו של הקיסר האוסטרי [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ יוסף]] למלך מקסיקו. רוב תושבי מקסיקו לא קיבלו את הפיכת ארצם ל[[מונרכיה]] מ[[רפובליקה]] וניסו להתנגד למהלך. על מנת לכפות את שלטון המלך החדש ניסו כוחות צרפתים לחדור לתוך הארץ במטרה לכבוש את הבירה [[מקסיקו סיטי]]. הכוחות הצרפתי נבלמו ב[[פואבלה]] ב-5 במאי 1863. הפיקוד הצרפתי הבין שהוא זקוק לכוח גדול יותר כדי לפרוץ את הדרך למקסיקו סיטי והחל לארגן כוח פלישה של 30,000 איש. כדי לאבטח את הציר המוביל לפואבלה העובר בשטח ביצות החליט [[נפוליון השלישי]], בעקבות מכתב תלונה של קציני הלגיון על כך שהלגיון לא נשלח להשתתף במערכה, לשלוח כוח של [[לגיון הזרים הצרפתי]] למשימה זו. ב-28 במרץ 1863 הגיע [[רגימנט]] מעורב של הלגיון שכלל שני [[גדוד]]ים ופלוגת מפקדה. הכוח אבטח את הציר באזורי הביצותה[[ביצות]] ולכן מצבת כוח האדם שלו קטנה במהירות. ב-15 לאפריל יצאה שיירה שהובילה תותחים, תחמושת ואת תיבות השכר של החיילים לכיוון פואבלה. ממודיעים גילה קולונל ז'נינגרו מפקד פלוגת המפקדה של הלגיון שהמורדים המקסיקנים מתכננים לתקוף את השיירה. הוא החליט לשלוח אחורה סיור חמוש כדי לחזק את אבטחת השיירה. פלוגה ג' קיבלה פקודה לשוב לאחור ולהתחבר עם השיירה. מכיוון שכל קציני היחידה היו חולים מונה ה[[שליש (צבא)|שליש]] של הגדוד, קטוע היד, קפטן [[זא'ן דנז'ו]], למפקד הפלוגה, והתלוו אליו ה[[שלם (מקצוע)|שלם]] וקצין נוסף.

הפלוגה יצאה לדרך בסביבות חצות כשהאספקה שלה נישאת על גבי [[פרד]]ות. ב-02:30 הגיעה הפלוגה למוצב של הגדוד. לאחר עצירה קצרה המשיכה בדרכה כדי לחבור לשיירה. ב-07:00 עברה הפלוגה חווה נטושה בשם קמרון (Camarón) בסמוך לכפר קמרון דה טחדה (Camarón de Tejeda) של ימינו, ונעצרה למנוחה בחורבות הכפר הנטוש פאלו ורדה (Palo Verde). זמן קצר לאחר העצירה נראו ענני אבק מהמשך הדרך והקפטן הבין שכנראה מדובר בפרשי אויב. הוא החליט לסגת דרך סבך השיחים מערבה בתקווה שהפלוגה לא תתגלה. הפלוגה נע במהירות שסיירים מקדימים את הכוח. בסביבות קמרון נפצע אחד ה[[סיירים]] מפגיעת [[צלף (ירי)|צלף]]. דנז'ו החליט להתקדם לכיוון כפר אינדיאני קרוב, אך הפרשים המקסיקנים הדביקו אותם והסתערו, ודנז'ו פקד על הפלוגה ליצור [[ריבוע (צבא)|ריבוע חי"ר]]. הם הצליחו להדוף את הפרשים והתחילו לנוע במערך לכיוון קמרון. עקב הקושי שבתנועה במערך ריבוע חי"ר נוצרה פרצה במערך והפרדות שהיו מבוהלות מקולות הירי נמלטו. המקסיקנים שהבינו מה מנסים חיילי הלגיון לעשות שלחו כוח לקמרון אשר השתלט על הקומה העליונה בחווה. דנז'ו וחייליו הצליחו לסגת לחווה ולהתבצר בהבקומת הקרקע שחיילים מקסיקנים מן הקומה העליונה מנסים לצלוף בהם. ב-09:30 ניגש קצין מקסיקני לחווה עם דגל לבן ואמר שהחווה מוקפת ב-2,000 חיילים ויעץ לדנז'ו להיכנע. דנז'ו סרב להיכנע, ולפי המסורת צעק "חרא! הלגיון לא נכנע אף פעם", והקרב נמשך. סמוך לשעה 11:00 נהרג דנז'ו מפגיעת צלף מן הקומה העליונה, והפיקוד עבר לווילן השלם, לפני מותו השביע דנז'ו את חייליו לא להיכנע לאויב. באותו הזמן הצטרף לכוח הצר כוח הפשיטה המקסיקני, שאמור היה לתקוף את שיירת האספקה הצרפתית, למצור על החווה. וילן דחה גם כן הצעת כניעה כמו מפקדו המת. ב-14:00 נורה וילן למוות, ומודה קיבל את הפיקוד על שרידי הפלוגה. ב-17:00 הציעו המקסיקנים פעם נוספת לכוח הצרפתי להיכנע, לאחר שמודה נאמן לשבועתו סירב, תקפו המקסיקנים מכל הכיוונים ופרצו למתחם. מודה וחמשת הלגיונרים האחרונים שנשארו על הרגליים, לאחר שנגמרה התחמושת שלהם יצאו להתקפת כידונים נואשת על החיילים המקסיקנים. בסוף ההסתערות מודה נפצע ורק שלושה לגיונרים, [[רב טוראי]] מיין, הלגיונר קונסטנטין והלגיונר ונצל נשארו עומדים. המקסיקנים נדהמו מהאומץ של הלגיונרים ולא ירו בשלושת הלגיונרים. קצין מקסיקני ניגש אליהם ושאל "אם עכשיו הם מוכנים להיכנע?". הלגיונרים הסכימו בתנאי שנשקם יישאר אצלם והמקסיקנים יטפלו בפצועיהם. המקסיקנים הסכימו והקרב נגמר.

למרות שהקרב היה יותר היתקלות כוחות מאשר קרב גדול והסתיים בתבוסה של הכוחות הצרפתיים הוא ביסס את ה[[מיתוס]] של הלחימה עד האיש האחרון בלגיון הזרים הצרפתי. הקרב הפך לסמל לאומץ הלב של חיילי הלגיון, ונכונותם להלחם עד הסוף. הקרב גם הראה כיצד כוח קטן ונחוש של חיילים יכול לפגוע ולעקב כוח גדול וחזק ממנו (כמו שלוש מאות הספרטנים במעבר תרמופוליי). העקשנות של דנז'ו ול אנשיו וסירובם להיכנע עקבו במשך שעות את כוח הפשיטה המקסיקני ואפשרו לשיירה הצרפתית להגיע ליעדה ובכך בצעו את התפקיד שהוטל עליהם. יום הקרב הוא יום חגו של הלגיון, ויד העץ של זא'ן דנז'ו היא הסמל החשוב ביותר ללגיון.