אנוש – הבדלי גרסאות

ב[[ספר בראשית]] נאמר {{ציטוטון|וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָהה'|בראשית, [[S:בראשית ד כו|ד, כו]]}}". משמעותו הפשוטה של פסוק זה היא שבימי אנוש החל הפולחן ל[[יהוהה']], אך הפרשנים המסורתיים מסבירים שאז החלו לעבוד [[עבודה זרה|עבודת אלילים]] - לדעתם המילה "הוחל" באה מן המילה "חולין", ההיפך מ[[קדושה (יהדות)|קדושה]].

לעומת זאת, פרשן המקרא [[משה דוד קאסוטו]] העדיף להיצמד לפרשנות הפשט ולטעון שהקריאה הייתה לשם האלוהים כפשוטו. הוא מסביר כי הקריאה לאלוהים בשמו היא לאו דווקא שימוש בשם "יהוהה'" בפולחנו, כפי שסוברת [[ביקורת המקרא]], ובוודאי לא התחלה של עבודה זרה כפי שסוברים הפרשנים המסורתיים, אלא פנייה אליו בשם המיוחד לו, מתוך הרגשה של קרבתו הפרסונלית <ref>באופן דומה מסביר רבי [[יהודה הלוי]] בספרו "[[הכוזרי]]", במאמר השלישי, את פשרו של שם הויה.</ref>. לפיכך [[אדם וחוה]] לא קראו ל"יהוהה'" בשמו אלא בשם אלוהים, מתוך שהיו שרויים באבל וצער, ואילו [[קין]], שהרג את אחיו, אלוהים נסתר ממנו ("ואין קורא בשמך... כי הסתרת פניך ממנו", [[ספר ישעיהו|ישעיהו]] ס"ד ו'), ולכן גם הוא לא היה יכול לקרוא ל"יהוהה'" בשמו. רק כאשר נולד נכד לאדם וחוה, התחיל דור חדש ופתח תקווה לעתיד, האבל פג והייתה בשמחה שמתוכה יכלו לקרוא בשמו של "יהוהה'". קאסוטו מעיר כי ב[[עברית מקראית|עברית המקראית]] לא קיימת אבחנה כמו ב[[אנגלית]], בין דבר הנעשה בפעם הראשונה לבין דבר שהתחדש לאחר שהופסק (קידומת re), וכאן ההוראה של "הוחל" אינה במשמעות של התחלה, אלא במשמעות של התחדשות הפעולה לאחר שהופסקה <ref>פירוש על ספר בראשית, מאדם ועד נח, [[הוצאת מאגנס]], עמ' 166-167</ref>.