שארל חילו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: it:Charles Helou
מאין תקציר עריכה
שורה 3:
תפקידו הרשמי הראשון של חילו היה כשגריר ל[[ותיקן]] בשנת [[1947]]. לאחר מכן שימש כשר הבריאות והמשפטים בשנים [[1954]]-[[1955]], וכשר החינוך ([[1964]]). כבן טיפוחיו של [[פואד שהאב]], הוא נבחר על ידי [[הפרלמנט הלבנוני]] להחליף אותו בנשיאות ב-[[1964]].
 
את תקופת נשיאותו של חילו אפיינה צמיחה כלכלית משמעותית, שנפגמה רק בשל קריסת [[אינטרה בנק]] ב-1966, ואי יכולתה של לבנון להימנע ממעורבות ב[[הסכסוך הישראלי ערבי|סכסוך הישראלי ערבי]]. [[מלחמת ששת הימים]] ב-[[1967]] העלתה מחדש את השסעים בחברה הלבנונית. מסלמיםמוסלמים רבים דרשו כי לבנון תצטרף למאמץ המלחמתי הערבי, בעוד מרבית הנוצרים ביקשו להימנע מהמלחמה. חילו הצליח לשמור את לבנון מחוץ ללחימה, למעט תקיפת אוויר אחת, אך לא הצליח להשקיט את המתחים הפנימיים שזו יצרה. בבחירות לפרלמנט של שנת [[1968]] נוצרו שני גושים בעלי שלושים מושבים כל אחד - האחד פרו-ערבי ובראשו [[רשיד כראמי]], והשני פרו-מערבי בהנהגת הנשיא לשעבר [[כמיל שמעון]], [[פייר ג'ומאייל]] ו[[ריימונד אדה]].
 
הממשלה הלבנונית ניצבה גם מול קריאת התיגר של הארגונים הפלסטיניים בדרום המדינה, והתנגשויות בין צבא לבנון לבין כוחות אש"ף הפכו תכופות יותר ויותר. חילו ניסה להתמודד מול דרישותיהם של הפלסטינים, אך משהבין כי לא יוכל להביא לסיום ההתקוממות באופן צבאי, הסכים לחתום על [[הסכם קהיר (1969)|הסכם קהיר]] ב-[[1969]], שהתיר למחבלים הפלסטינים לתקוף את ישראל מבסיסיהם בשטח לבנון. חילו קיווה כי הסכמתו זו תגרום לפלסטינים להסתפק בתקיפת ישראל, ותסיר את לחציהם מעל ממשלתו הוא. תקוותו התבדתה והפלסטינים רק החריפו את תקיפותיהם כלפי לבנון עצמה.