הזמן הצהוב – הבדלי גרסאות

עורך "כותרת ראשית", [[נחום ברנע]] סיפר כי בשעה שתפוצה רגילה של השבועון הייתה 14 אלף עותקים ולא יותר מ-20 אלף, גליון "הזמן הצהוב" הגיע ל-40 אלף עותקים. הזכויות לפרסום המאמרים נרכשו על ידי [[הוצאת ספרים|הוצאות]] וכתבי עת ברחבי העולם. התמלוגים ששילם ה"[[ניו יורקר]]" לבדו עבור פרסום המאמרים החזיק כלכלית את "כותרת ראשית", שעמד על סף [[פשיטת רגל]], במשך מספר חודשים.

<ref>[http://www.the7eye.org.il/lexicon/Pages/The_Yellow_Wind.aspx נחום ברנע על "הזמן הצהוב"], [[העין השביעית]]</ref>.

הכותב נח שמיר מיצה את דבריהם של חוקרים ומבקרים במשפט "הגילויים של הספר, הנראים היום טריוויאליים לחלוטין, הכו בתדהמה את הישראלים, אבל שום מסקנה אופרטיבית לא הוסקה מכך, ועדיין חשבנו שנוכל להמשיך ב"עסקים כרגיל". <ref>[http://www.e-mago.co.il/e-magazine/blame.html נח שמיר], [[אי-מאגו]]</ref>.

השחקן [[אבי פניני]] העלה סמוך ליציאת הספר הצגה המבוססת עליו והוא מכנה אותו "נבואה": "שיחקתי בזמנו בהצגה שנקראה "הזמן הצהוב", זו הייתה הנבואה של גרוסמן לגבי פרוץ האינתיפאדה הראשונה. באו האנשים שרצו לשמוע, וההצגה מתה בכדור הראשון. ההצגה הפסיקה להיות אקטואלית בפיגוע הראשון של האינתיפאדה." <ref>[http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaasun ביקורת וראיון: מולי סוויני - טוב לב עיוור - חלק א]</ref>.

מימין תקף [[משה שמיר]] את "הזמן הצהוב" כ[[פוסט ציונות|פוסט ציוני]]. הוא פרסם אוסף [[מסה (חיבור עיוני)|מסות]] בשם "המקום הירוק" כהתרסה נגד "הזמן הצהוב" של גרוסמן כאשר המקום הירוק הוא [[ארץ ישראל]] הנבנית ומקומה של ה[[ציונות]]<ref>{{ערוץ7|יוסי בלום-הלוי|חזון "המקום הירוק" מול חזיון "הזמן הצהוב"|3211|22 באוגוסט 2004}}</ref>. כן הגיב לספר [[יוסף שפירא (מחנך)|יוסף שפירא]] במאמרו "הזמן הצהוב- תמונת מצב או תמונת נפש?" <ref>"עמודים", תשרי תשמ"ח</ref>.