|
|
|
'''ניסוי וטעייה''' היא דרך לפתרון בעיה באמצעות [[ניסוי]] פתרונות שונים לבעיה עד לקבלת פתרון נאות. השיטה משמשת בני [[אדם]] ובעליו[[בעלי חיים]] באופן טבעי. היא עשויה לסייע ללמידהל[[למידה]] ויש מחקרים[[מחקר]]ים מדעיים ב[[פסיכולוגיה]] (בעיקר ב[[ביהייביוריזם]]) על אודות ההתנהגותה[[התנהגות]] הטבעית של אנשים וחיות שנוהגים בה.
[[מדען|מדענים]], טכנאים[[טכנאי]]ם ובעלי מקצועות[[מקצוע]]ות טיפוליים כמו [[רפואה]] נאלצים גם הם להשתמש בשיטה זו מפעם לפעם במקום בדרכי חקירה מסודרות יותר. דרכי למידה אחרות הן [[חקירה מדעית]], [[תצפית (מדע)|תצפית]] על ניסוי וטעייה שעושה מישהו אחר, ולמידה בחיקויב[[חיקוי]] הפתרון המקובל. החסרונות העיקריים של הניסוי והטעייה הם ההסתפקות בפתרון הראשון שנמצא במקום לאתר את הפתרון המיטבי ובזבוז משאבים או סיכון בהתעסקות עם ניסיונות פתרון כושלים. חיסרון נוסף של שיטה זו הוא שבניגוד לממצאי [[חקירה מדעית]], ממצאי חקירה בניסוי וטעייה לרוב אינם מתועדים ואדם המתחבט באותה בעיה לה נמצא כבר פתרון בניסוייבניסוי וטעייה צריך לחקור אותה שנית.
ישנם חוקרי התנהגות כגון [[טמפל גרנדין]] שטוענים שבטבע רוב הלמידה נעשית בתצפית וחיקוי ולא בניסוי וטעייה. הם טוענים שתאורטית, היכולת ללמוד בחיקוי או בתצפית מעמידה את הלומד בפחות סיכונים, שבטבעשב[[טבע]] נצפים יותר מקרים של לימוד מתצפית וחיקוי ושחיותוש[[אורגניזם מודל|חיות מעבדה]] שתצפתו על ניסוי וטעייה של חיות אחרות או שחיקו פתרונות קיימים למדו מהר יותר מאלו שעסקו בניסוייבניסוי וטעייה בעצמן.
יש המעדיפים לכנות שיטה זו בשם '''ניסוי ותהייה''' (כמו אובדן עיצותעצות), או '''ניסוי ותעייה''' (כמו שיטוט מיותר בדרכים). [[האקדמיה ללשון העברית]] מעדיפה "נסייה וטעייה".[http://www.safa-ivrit.org/expressions/nisuy.php]
{{קצרמר|מדעים}}
|
