הסימן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
המספר מתאר את ההכנות לחג, את תפילת החג ואת סעודת החג. תוך כדי זאת חלפו במוחו מחשבות על עירו: "אמת שכבר מתה עירי ואותם שלא מתו דומים למתים". המספר סיפר לאשתו וילדיו על מנהגי החג בעירו. תוך כדי הסיפור נזכר בחורבן עירו, שביטל את ההבדל בין עניים לעשירים, "מאחר שאויב אחד כילה את כולם כאחד איני מבחין ביניהם". לאחר תום הסעודה הלך המספר לבית הכנסת, ל[[תיקון ליל שבועות]], שבו קרא בספר האזהרות{{הערה|{{היברובוקס||אזהרות|33526}}}} של רבי [[שלמה אבן גבירול]].
 
המספר נזכר בילדותו, ובמפגשיו הראשונים עם יצירתו של שלמה אבן גבירול, ובה ה[[פיוט]] "שְׁבִיָּה עֲנִיָּה"{{הערה|[http://benyehuda.org/rashbag/rashbag308.html שְׁבִיָּה עֲנִיָּה[], באתר של פרויקט בן יהודה}}, שראשי השורות שלו נותנות שת שם המחבר, שלמה. בדרכו לבית הכנסת נהנה המספר מיפי שכונתו ונזכר בהקמתה ובימיה הראשונים.
 
המספר הגיע לבית התפילה ומצאו ריק מאדם. הוא מתאר את הקישוטים לכבוד החג, ש"כנגדם בדרום עומדים נרות הנשמה בלא שיעור ובלא מספר. ששה מיליונים יהודים שהרגו בנו הגויים עשו שליש מישראל נפטרים ושני שלישים יתומים ואין לך אדם מישראל שאין לו כמה מניינים נפטרים." המספר העלה בדמיונו את בתי התפילה שבעירו החרבה, ובכל אחד מהם את האנשים שישבו בהם לתפילה וללימוד. "עמדתי כאיש נדהם והבטתי באנשי עירי ואף הם הביטו בי ולא נראה שמץ של תוכחה בעיניהם עלי שאני כך והם כך." המספר נזכר בבית הכנסת הגדול שבעירו ובחזן הזקן ששימש שם, אומר את הפיוט "שביה עניה". זיכרונותיו המשיכו והובילו אותו לבית המדרש הישן בעירו, שם שוחח עם חיים השמש.
שורה 14:
המספר התעורר מהזיותיו וחזר לקרוא בסדר מצוות השם. בצריף בית הכנסת לא היה איש מלבדו. אך לפתע "נפתחו דלתות ארון הקודש וראיתי כמראה דמות איש עומד וראשו מונח בין ספרי התורה ושמעתי קול יוצא מתוך הארון מבין בדי עצי החיים". האיש פנה אל המספר, אך "לא במלים דיבר בי. רק מחשבתו אשר חשב נחקקה לפני והיא עשתה מלים". למספר התברר שהאיש הדובר אליו הוא רבי [[שלמה אבן גבירול]]. "אי אפשר לומר שבחלום היה הדבר, שהרי בפירוש שאל אותי מה אתה עושה פה יחידי בלילה ואני החזרתי לו, הלוא אדוני יודע שהלילה הזה ליל שבועות שניעורים כל הלילה ואומרים תיקון ליל שבועות. מכל מקום קצת קשה. רבינו שלמה אבן גבירול ראש משוררי הקודש מה ראה שירד מהיכל השירה לצריף זה שבשכונה זו לדבר עם אדם כמוני".
 
קרא המספר את הפיוט "שביה עניה", נזכר בבית הכנסת הגדול שבעירו, שעתה הוא שומם, וגעה בבכי. לשאלת רבי שלמה "על שום מה אתה בוכה?" ענה המספר: "בוכה אני על עירי שכל היהודים שהיו שם נהרגו". ראה המספר את רבי שלמה מרחש בשפתיו ושמע שהזכיר את שם עירו ואמר "אעשה לי סימן שלא אשכח את שמה". והסימן: "הטיתי אזני ושמעתי שדיבר בשיר, שכל שורה שבו מתחלת באות אחת מאותיות שם עירי. וידעתי שסימן עשה לו המשורר לעירי בשיר שעשה לה בחרוזים שקולים ונאים בלשון הקודש". והמספר מוסיף: "ואם נכחדה עירי מן העולם שמה קיים בשיר שעשה לו המשורר סימן לעירי. ואם אני איני זוכר את דברי השיר כי נשמטה נפשי מחמת גבורת השיר, השיר מתנגן בשמי מעלה בשירי משוררי הקודש אשר יאהב השם".
 
==פרשנות==