מנחת מאפה תנור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏שיטת רבי שמעון: לעומת זאת = אחרת
שורה 17:
במקרה והמנחה הובאה מחלות ורקיקין, נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי בנו. לפי רבי יהודה, [[בדיעבד]] אם ערבב את שני המינים זה בזה והביאם לקורבן, הקרבן כשר, אך לפי רבי יוסי ברבי יהודה, ששני המינים בקרבן מאפה תנור, הושוו לשני מיני קרבן מנחה, אם כן, כמו שבהם אם ערבב שני מינים, כמו למשל [[מנחת מחבת]] ו[[מנחת מרחשת]] זה בזה, ההבאה פסולה אפילו בדיעבד, כך גם כאן.
===שיטת רבי שמעון===
לעומת זאת, [[רבי שמעון]] סבור אחרת; ולפי הבנתו, במילים "קרבן מנחה" באה התורה ללמד אותנו, את ההפך: שני האפשרויות, חלות ורקיקין, נכללות ונחשבות כקרבן אחד, ולכן מותר וניתן להביא אותם יחד בקרבן מאפה תנור אחד.
 
במקרה כזה, על ה[[קמיצה]] להעשות משני המינים; מהחלות והרקיקין, למרות שפעולה זו די קשה לביצוע, שכן פעולת הקמיצה נעשית באופן שהכוהן קומץ את שלושת אבעות היד הימנית כפופות, וכך נוטל מהקרבן את החלק שעשוי להקרב על גבי המזבח. למרות זאת, במקרה שהקמיצה נעשתה בצורה שתנטל משניהם, ולמעשה ניטלה רק עיסתם של אחת מהם, הקמיצה כשרה, שכן זו היא למעשה מהות הקמיה בכל קרבן מנחה, כאשר מעשה הקמיצה נעשה באופן שווה לכל העיסה המונחת בכלי השרת, ורק חלק קטן ביותר נקמץ{{הערה|{{בבלי|מנחות|סג|ב}}.}}.
 
==טיגון ואפייה==
לפי שיטת התוספות, ציווי מנחת מחבת, מרחשת ומאפה תנור, אינו על מעשה העשייה, הטיגון הבישול או האפייה, אלא רק על הבאת הקורבן, ומכיון שכן אין חיוב כלל לאפות אותם דווקא בתנור המתכת היחיד שהיה בבית המקדש{{הערה|{{בבלי|זבחים|צה|ב}}.}}, אלא ניתן לאפות בכלי פרטי בבית. לעומת זאת, ה[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|מעשה הקרבנות|יג|כג}}}} חלוק על כך, והוא פוסק, שרק ההכנות לאפייה, הטיגון והבישול היו בחוץ, אבל האפייה והטיגון עצמם היו בבית המקדש על כלי מיוחד שיוחד לכך: {{ציטוטון|כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ. '''ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים'''. וכל מעשיהן כשרים בזר עד שיבואו לבית הקמיצה. '''ומחבת ומרחשת היו בעזרה'''. ושתיהם מכלי השרת ומקדשין. ותנור של מקדש של מתכת היה}}. בדומה כותב גם [[רש"י]], שכלי המחבת והמחרשת, היו כלי שרת.