ירושלים החדשה (אמנים) – הבדלי גרסאות

בראשית [[1906]] הקים פרופסור בוריס ש"ץ בירושלים את בית הספר לאומנות בצלאל, אשר בתחילתו שכן בבית שכור בשכונת החבשים. תלמידי בית הספר ומוריו היו ברובם יהודים אשר הגיעו מהגולה לירושלים, בתוספת של מספר תלמידים מקומיים. בחזונו ראה ש"ץ את בצלאל כהתחלה של תעשיית אומנות בישראל שתספק פרנסה למאות משפחות. כחלק מיוזמה זאת הזמין ש"ץ לירושלים פועלים, בני [[העלייה השנייה]], מרחבי הארץ על מנת לעבוד בירושלים כסתתים. ש"ץ דאג למימון תקופת ההכשרה של הסתתים, שבמסגרתה הם למדו את מלאכת הסיתות מבעלי מלאכה מקרב עולי תימן ובערבים קיבלו השתלמות באומנות בבצלאל. במסגרת זו הגיעו לירושלים שתי קבוצות של פועלים, אחת של חברי מפלגת 'פועלי ציון' ואחת של חברי מפלגת 'הפועל הצעיר'. קבוצת הפועלים הראשונה, הקימה בעיר קומונה שבה חבריה חיים במשותף וחולקים את רכושם ומשכורתם. קומונה זאת נחשבת לאחד הניסיונות הראשונים בצורת חיים זו, שהבשילו בשנים מאוחרות יותר ב[[תנועה הקיבוצית]]. חברי הקומונה כללו את [[זאב אשור]], [[גד אביגדורוב]], [[יוסף נחמני]], [[יוסף ברץ]], [[משה אינגברמן]], [[קלמן מרמר]], [[אלכסנדר זייד]], [[צפורה זייד|צפורה בקר]] (לימים זייד) ואחותה [[קיילה גלעדי|קיילה]] (לימים גלעדי). [[יחזקאל חנקין]] אשר עבד בתור צייד עבור [[ישראל אהרוני (זואולוג)|ישראל אהרוני]] היה אורח קבוע וחלק מהחבורה. הם התגוררו בתחילה בצריף קטן בחצר של בי"ס בצלאל, ומאוחר יותר בשכונת 'משכנות ישראל' וב'חצר פלויד' שהייתה שייכת למדריך התיירים האמריקני [[רולה פלויד]]. בשל לבושם השונה מאנשי היישוב הישן בירושלים, אי הקפדתם על השבת, והאופן שבו הנשים בחבורה התנהגו כמו הגברים הם היוו מראה חריג ברחובות ירושלים. בקרב יהודי ירושלים הם נודעו בכינוי 'החוליגנים' ואילו בקרב הערבים הם נודעו בתור 'החבורה המוסקובית' <ref>זאב ענר, 'סיפורי משפחות : סיפורן של חמישים משפחות בתולדות היישוב'. </ref>