|
'פיסקלית''' היא מונח בהעוסק בפיזיקה כמו כימיה
'''מדיניות פיסקלית''' היא מונח ב[[כלכלה]] המתייחס להוצאות ה[[ממשלה]] כמו גם לאופן שבו הן ממומנות, אם על ידי הטלת [[מס|מיסים]], אם על ידי [[חוב ציבורי]] ואם על ידי הדפסת [[הכסף בראייה מקרוכלכלית|כסף]]. מדיניות זו עומדת בניגוד ל[[מדיניות מוניטרית]].
==מונחים==
כאשר הממשלה מוציאה יותר מסך הכנסותיה, כפי שנוהגות בפועל רוב הממשלות, אנו נאמר כי לממשלה '''גרעון פיסקלי'''. הגירעון יכול להיות ממומן על ידי מכירת נכסי המדינה או על ידי הנפקת אגרות חוב או מלווים לציבור במטבע המקומי ('''חוב פנימי''') או על ידי קבלת הלוואות מחו"ל ('''חוב חיצוני'''). לבסוף, יכולה הממשלה, בדרך כלל על ידי ה[[בנק מרכזי|בנק המרכזי]], להדפיס כסף חדש ולשלם באמצעותו.
ממשלה נוקטת '''מדיניות פיסקלית מרחיבה''' כאשר היא מגדילה את הוצאותיה באופן גרעוני, או לעתים כאשר היא מצמצמת את גביית המסים. המצב ההפוך ייקרא '''מדיניות פיסקלית מרסנת'''.
כאשר המשק יהיה במצב של דיפלציה נבצע מדיניות פיסקלית מרחיבה, וכאשר המשק יהיה באינפלציה נבצע מדיניות פיסקלית מרסנת.
==שימוש במדיניות פיסקלית==
לפי משנתו של [[ג'ון מיינארד קיינס]] (הקרויה [[כלכלה קיינסיאנית]]), הממשלה יכולה וצריכה להשתמש במדיניות פיסקלית ככלי על מנת לסייע לשוק להגיע למצב של [[תעסוקה מלאה]] ולמנוע עודפי היצע המביאים ל[[מיתון]]. הגדלת הוצאות הממשלה, למשל על ידי ביצוע עבודות תשתית כגון סלילת כבישים באופן ציבורי, מסייעות למשק בכך שהן מזרימות ביקוש חדש למוצרים ושירותים, בשיעור הנגזר מ[[כלכלה קיינסיאנית#המכפיל הקיינסיאני|המכפיל הקיינסיאני]], ומאפשרות ליצרנים לספק ביקוש זה על ידי ייצור נוסף באמצעות העסקת עובדים נוספים.
באופן כללי יותר, מקובל לדבר על '''מדיניות אנטי-מחזורית''': כשם שיש לנקוט מדיניות פיסקלית מרחיבה בעת [[מיתון]], כך יש לנקוט מדיניות פיסקלית מצמצמת או מרסנת בשעת גאות. על ידי הקטנת הוצאות הממשלה בתקופה של תעסוקה מלאה וצמיחה גבוהה, ניתן אמנם למתן את הקיצוניות של [[מחזור העסקים]] ולמנוע תקופת שפל חריפה בעתיד. אך בפועל ממשלות אינן נוהגות על פי רוב להילחם בגאות ושגשוג כלכלי באופן זה. בעולם המערבי יהיה זה בדרך כלל הבנק המרכזי שיילחם ב[[אינפלציה]], שהיא תוצאה שלילית של גאות, על ידי העלאת שער ה[[ריבית]] במשק.
==ביקורת==
כלכלנים [[מוניטריזם|מוניטריסטים]] כגון [[מילטון פרידמן]] סבורים כי ה[[ממשלה]] אינה יכולה להשיג דבר באמצעים המתוארים לעיל ואף גורמת נזק כאשר היא מממנת את גרעונה על ידי הזרמת כסף חדש לשוק. הגדלת היצע הכסף היא לדידם הגורם היחידי לעליית מחירים. במקום מדיניות פיסקלית, יש להשתמש לטענתם ב[[מדיניות מוניטרית]] - לקבוע שער ריבית גבוה כדי לרסן (או נמוך, כדי לעודד) פעילות כלכלית.
==[[חוב ציבורי]]==
כאשר הממשלה נוהגת להוציא כספים באופן גרעוני לאורך זמן, היא מייצרת '''[[חוב לאומי]]''' גדל והולך. על חוב זה היא נדרשת לשלם ריבית שהופכת להוצאה ממשלתית גדלה והולכת. כאשר החוב הלאומי (שמקובל למדוד כאחוז מה[[תמ"ג]]) מגיע לממדים גדולים, יש לכך השלכות שליליות, לא רק משום שהמשק מקצה משאבים גדלים והולכים להחזר חובות העבר, אלא גם משום ששיעור הריבית שהוא נדרש לשלם עולה.
ב[[ישראל]] מוקדש כשליש מ[[תקציב המדינה]] להחזר חובות. בשנת [[2006]] שילמה הממשלה כריבית על החוב הלאומי כ-36 מיליארד [[שקל חדש|₪]]; למעלה מ-13% מסך תקציב המדינה, שהיה כ-271 מיליארד ₪.
[[קטגוריה:מימון ציבורי]]
[[קטגוריה:מקרו-כלכלה]]
[[en:Fiscal policy]]
[[ar:سياسة مالية]]
[[bg:Фискална политика]]
[[bs:Fiskalna politika]]
[[cs:Fiskální politika]]
[[cy:Polisi cyllidol]]
[[da:Finanspolitik]]
[[de:Fiskalpolitik]]
[[es:Política fiscal]]
[[et:Fiskaalpoliitika]]
[[eu:Politika fiskal]]
[[fi:Finanssipolitiikka]]
[[fr:Politique budgétaire]]
[[hi:राजकोषीय नीति]]
[[hu:Költségvetési politika]]
[[id:Kebijakan fiskal]]
[[it:Politica fiscale]]
[[ja:財政政策]]
[[kk:Салық саясаты]]
[[ko:재정 정책]]
[[lo:ນະໂຍບາຍການເງິນ]]
[[lt:Fiskalinė politika]]
[[lv:Fiskālā politika]]
[[nn:Finanspolitikk]]
[[no:Finanspolitikk]]
[[pl:Polityka fiskalna]]
[[pt:Política orçamental]]
[[ru:Фискальная политика]]
[[sk:Fiškálna politika]]
[[sv:Finanspolitik]]
[[ta:நிதிக்கொள்கை]]
[[te:కోశ విధానం]]
[[tr:Maliye politikası]]
[[uk:Фіскальна політика]]
[[vi:Chính sách tài chính]]
[[zh:财政政策]]
| 