עוברת על דת משה ויהודית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←בספרות ההלכה: אוי ויי |
קישורים+הגהה |
||
שורה 15:
==בספרות ההלכה==
על פי ההלכה, אדם שמגרש את אשתו מכיוון שהוא חפץ בכך מכל סיבה שהיא, חייב לתת לה [[כתובה]]. אך במקרה בו האשה הייתה אשמה
נשים אלו, שהבעל חייב לגרשן עקב סיבה הלכתית, נקראות "עוברת על דת". אשה שעברה על דת משה - כלומר עברה על ההלכה; עלולה להכשיל את הבעל באיסורי [[נדה]], [[מעשר]] או [[הפרשת חלה|חלה]]; או לחילופין עלולה להיות [[נדר|נודרת]] ואינה מקיימת, ועל פי חכמים בכך גורמת לבניה למות טרם זמנם ("כל הנודר ואינו מקיים בניו מתים") נקראת "עוברת על דת משה", שכן היא עברה על הכתוב ב[[תורה שבכתב]] שנכתבה על ידי [[משה רבינו]]. אשה שעברה על כללי ה[[צניעות]] שאינם כתובים בתורה בפירוש, כמו: כיסוי ראש באופן אגבי (השערות מכוסות ב"קלתה" סל שהנוהג היה לשאת אותו על הראש וגם היה עשוי בצורה מיוחדת שתתאים לכך){{הערה|כיסוי ראש עצמו הוא חיוב מהתורה שנלמד מהפסוק בפרשת [[סוטה]] שבה כתוב "ופרע את ראש האשה" ומכך נראה שעד עכשיו השערות היו מכוסות}}, טוויה בשוק שיש בה שני משמעויות: גילוי הזרועות במקום ציבורי{{הערה|לפי פירוש [[רב יהודה]] בשם [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בכתובות עב ב וכנפסק להלכה}}, או שלשול חוט תפירה אדום בין רגליה, מנהג פריצות [[גוי]]י ידוע (בתקופת המשנה){{הערה|לפי פירוש [[רב חסדא]] בשם אבימי, ובתוספות שם ד"ה בטווה)}} דיבורי קלות ראש ושחוק עם בחורים זרים{{הערה|כפירושו של רב יהודה בשם שמואל למשנה "ומדברת עם כל אדם"}}, קללות באופן של עזות פנים (מקללת את חמיה בפני בעלה או נכדיו), ודיבורים קולניים בענייני [[יחסי אישות (יהדות)|יחסי אישות]], באופן הנשמע לשכנים.
|