המהפכה הלבנה – הבדלי גרסאות

'''המהפכה הלבנה''' (ב[[פרסית]]: <big>انقلاب سفید</big> אֵנע'לב-י-סֵפיד) או מהפכת המלך הוא כינוי לשורת [[רפורמה|רפורמות]] שהנהיג ה[[שאה]] ה[[איראן|אראני]] [[מוחמד רזה פהלווי]] בארצו. המהפכה הלבנה החלה ב1963 ונמשכה עד להדחתו של השאה ב1979 במהלך [[המהפכה האסלאמית]]. רבים רואים ברפורמות הללו את הגורם הישיר למהפכה האסלאמית. מטרת השאה הייתה להפוך את איראן למעצמה עולמית חזקה ומודרנית בסגנון מערבי תוך זמן קצר ככל הניתן ובאגרסיביות רבה.

 

 

באופק של המהפכה הלבנה עמד החזון של יצירת חברה ליברלית בעלת משטר נאור על פי עקרון של [[מונרכיה חוקתית]] . בפועל, השאה דיכא את המתנגדים לו ושלל מהציבור את החופש הפוליטי באמצעות משטרה חשאית ידועה לשמצה שנקראה סאוואכ . את הפער הגדול בין חזונו הליברלי של השאה לבין רודנותו ניתן להבין בהתבוננות על דמותו של מקבילו התורכי [[כמאל אתאטורק]]. שני האישים הללו שירטטו חזון של רפובליקה דמוקרטית על פי הדגם המערבי אבל בפועל היו שליטים אבסולוטיים. ככל הנראה שניהם סברו שבכדי להוביל שינוי אמיתי ועמוק בארצם ובעמם הם צריכים לפעול בכוח רב ובהחלטיות, אחרת השמרנים ואנשי האליטות הישנות יחזירו את הגלגל לאחור וימסמסו את הרפורמות. <br />ברפורמות של המהפכה הלבנה ניכר המאמץ המכוון לפגוע באליטות הישנות: <br />'''בעלי הקרקעות הגדולים-''' נפגעו מאוד מהרפורמה האגררית שהגבילה את הבעלות על הקרקע לכפר אחד בלבד למשפחה. <br />'''חכמי הדת-''' השאה ניסה לשבור את כוחם בעזרת קידומם של תהליכי חילון והפרדת הדת מהמדינה, בעיקר בתחומי החינוך והמשפט, שהיו בשליטה כמעט בלעדית של אנשי הדת. <br />'''ראשי הבזאר-''' המונופול שלהם על המסחר בערים הגדולות נשבר בגלל פתיחתם של מרכזי מסחר מתחרים מודרניים מחוץ לערים. <br /> השאה התבסס על תמיכתו של הצבא הגדול והמודרני שבנה מכספי הנפט ובסיוע אמריקאי, ועל תמיכתו של מגזר עסקי דק שגרף הון עצום משגשוגו של שוק הנפט המקומי ומהרפורמות הכלכליות. האליטות הישנות, ובראשם חכמי הדת (העלמאא'), שחשו שהשאה דוחק אותם לפינה התלכדו לקואליציה משותפת כנגדו. בקואליציה זאת חכמי הדת סיפקו את האידיאולוגיה ואת אמצעי ההפצה של התעמולה כנגד השאה והיו למעשה עמודי התווך של המאבק. <br />

 

הרפורמות של השאה נכשלו ברובם והביאו לתוצאות לא רצויות.

<br />חלוקת הקרקעות (הרפורמה האגררית) - האיכרים שקיבלו את הקרקעות שהופקעו מהאליטות, לא ידעו להתנהל בשוק המודרני. הדבר הביא לקריסתם ולמעברם לערים הגדולות. המוני הכפריים שהגיעו לערים הגדולות שוכנו בשכונות עוני בעלות תשתיות גרועות במיוחד. במקביל, המשכילים והמקורבים לשלטון, שכן נהנו מפירות המודרניזציה, חיו ברמת חיים גבוהה במיוחד. הפער העצום בין עשירים לעניים בערים הגדולות של איראן, יצר תסיסה חזקה בקרב ההמונים.