|
'''סוכרת בהריוןבהיריון''' מופיעה אצל כ- 3% מכלל הנשים ההרות. יש להבחין בין סוכרת הריונית שהתפתחה או התגלתה לראשונה בהריוןבהיריון (Gestational diabetes), המופיעה ברוב המקרים בחציו השני של ההריוןההיריון, והמשפיעה בעיקר על קצב גדילת העובר, השמנת יתר, ושינויים מטבוליים שונים, לבין סוכרת שהיא קדם הריונית (Pre-Gestational diabetes) הנחשבת למחלה קשה יותר, המקושרת להופעת מומים עובריים שונים ושכיחות יתר של הפלות מוקדמות.
סוכרת בהריוןבהיריון מקושרת ל[[ריבוי מי שפיר]] בחלק מן המקרים, ואצל נשים שהינן סוכרתיות טרם ההריוןההיריון, קיימת שכיחות גבוהה יותר של [[ניתוח קיסרי]]. כמו כן, נשים עם סוכרת הריונית הינן בעלות סיכון מוגבר יותר לדלקות חוזרות בדרכי השתן.
נשים עם סוכרת שאובחנה במהלך ההריוןההיריון הינן בעלות סיכון מוגבר לחלות בסוכרת סוג 2 (במהלך 30 שנה הסיכון עלול להגיע לכ- 70%).
באופן כללי, הריוןהיריון כשלעצמו והדרישות המטבוליות של העובר המתפתח, מביאים את האם לעבור למצב הסתגלות חדש על מנת לספק את כל צרכי הגדילה של העובר. בתגובה לדרישות אלו, המטבוליזם האימהי משתנה, כך שבמצב של שובע, מופיעה תנגודת לאינסולין (ירידה של 50% -70% ביעילות פעילותו, בעיקר בטרימסטר השלישי). התנגודת לאינסולין גורמת לכך שפחות גלוקוז נכנס לרקמות ועובר לעובר, וכן רמות האינסולין עולות כתגובה לעליה בתנגודת אליו, כשהאפקט נטו הינו היפוגליקמיה- עקרונית רמות הסוכר אצל האם יורדות בדם בזמן ההריוןההיריון, ובבדיקה לאחר צום רמות הסוכר אמורות להיות נמוכות מ- 95. אצל נשים עם סוכרת הריונית, מתפתחת היפרגליקמיה (ככל הנראה כתוצאה מרזרבה לא מספקת של פעילות הלבלב) ועודף של גלוקוז עובר לעובר. כתוצאה מכך, העובר מייצר עודף של אינסולין על מנת להתמודד עם רמות הסוכר הגבוהות. ייצור עודף זה עלול להביא לגדילת יתר ולשינויים מטבוליים נוספים.
== גורמי סיכון לסוכרת הריונית ==
* שכיחות יתר ל[[לידה מוקדמת]] ו[[הפלות]]- בעיקר כאשר הייתה סוכרת קדם הריונית.
* האטה בהתפתחות [[סורפקטנט]]
* התפתחות מומים עובריים (קרדיאליים- פי 18 באוכלוסייה, אצל נשים עם סוכרת קודם להריוןלהיריון, מומים של מערכת העצבים, מומי כליה, מערכת העיכול ומומי שלד- בעיקר כאשר היו ערכים גבוהים של סוכר מתחילת ההריוןההיריון).
== אבחנה של סוכרת בהריוןבהיריון ==
* בדיקת סקר: בין שבוע 24-28 מתבצעת בדיקת סקר הנקראת GCT-Glucose challenge test. בבדיקה זו ניתן 50 גרם של גלוקוז בבליעה ורמות הגלוקוז בדם נמדדות שעה לאחר מכן. ערך גלוקוז בדם של מעל 140 מ"ג% דורש בדיקת [[העמסת סוכר]]. חשוב לציין כי הנבדקת איננה חייבת להיות בצום טרם הבדיקה.
* בדיקת העמסת סוכר: נקראת OGTT- oral glucose tolerance test. בבדיקה זו יש לשתות 100 גרם סוכר לאחר 8 שעות צום. הגלוקוז נבדק 4 פעמים- הערכים התקינים בדם הינם: בצום (טרם הבדיקה)- 95-105, לאחר שעה 180-190, לאחר שעתיים 155-165, ולאחר שלוש שעות 140-145. לצורך אבחנה של סוכרת הריונית יש להציג לפחות שני ערכים לא תקינים מערכי ההעמסה, או ערך לא תקין בצום.
== טיפול בסוכרת הריוןהיריון ==
הטיפול בסוכרת הריוןהיריון דומה לטיפול רגיל בסוכרת, ומטרתו להביא את ערכי הגלוקוז בדם למקסימום של 95 לאחר צום, ו- 120 כשעתיים לאחר האוכל. נשים עם סוכרת הריונית על פי בדיקת העמסת סוכר, מסווגות לתתי קבוצות:
* קבוצה A1 - סוכרת שאינה תלוית אינסולין, פחות מ- 105מ"ג בצום.
על אישה שאובחנה עם סוכרת הריונית להיות במעקב צמוד של לפחות פעם בשבוע. האישה תקבל [[גלוקומטר]] ותבחן את רמות הסוכר במהלך היום. מתבצע אולטראסאונד לצורך הערכת הגדילה העוברית (כאשר קיים איזון טוב של רמות הסוכר הסיכון למקרוזומיה הוא יחסית נדיר). [[ניטור עוברי]] מתבצע בהתאם לסיווג הסוכרת, אצל נשים בקבוצה A1 המעקב הינו רגיל כמו אישה ללא סוכרת הריונית, ואצל נשים בקבוצה A2 ומעלה, הניטור העוברי מתבצע פעמיים בשבוע החל משבוע 32-34, לאור השכיחות המעט גבוהה יותר של מוות עוברי תוך רחמי שתואר בקבוצה זו.
הלידה אצל נשים עם סוכרת כרונית (טרם ההריוןההיריון) תתבצע בשבוע 38, ואצל נשים שהתגלתה להן סוכרת במהלך ההריוןההיריון, בשבוע 40, למעט אם הן אוזנו על ידי טיפול באינסולין שאז היילוד יתבצע בשבוע 38, בדומה לנשים עם סוכרת כרונית. (בחלק מן המקרים מחכים עד לשבוע 40, אולם בכל מקרה רצוי לבצע השראת לידה עד השבוע ה- 40 להריוןלהיריון).
טיפול בדיאטה: כ-70% מאלו שאובחנו עם סוכרת במהלך ההריוןההיריון, יסתדרו באמצעות דיאטה בלבד ולא יזדקקו לטיפול באינסולין. הדיאטה צריכה להיות מחושבת לפי 25-35 קק"ל לק"ג, ולכלול בין 40%-50% פחמימות, 30%-40% שומנים ו-20% חלבון.
טיפול באינסולין: חלק מן הנשים יזקקו לטיפול באינסולין לצורך איזון רמות הסוכר. אצל נשים אלו הטיפול המקובל הינו הזרקות אינסולין, כאשר בעבר חששו ממתן תרופות פומיות לסוכרת. כיום מקובל יותר לתת טיפול בכדורים, כגון טיפול בגליבוריד (גליבק) ולעתים גם מטפורמין, אולם בעיקר בשליש השני והשלישי ובאופן מוגבל יחסית.
| 