דמות אב – הבדלי גרסאות

על פי התיאוריה ה[[פסיכואנליזה|פסיכואנליטית]] של [[זיגמונד פרויד]], זקוק כל ילד לדמות אב לשם התפתחות רגשית ו[[מיןמיניות|מינית]] תקינה; לפי הרעיון של [[תסביך אדיפוס]], שהוא מרכזי בתיאוריה זו, לומד כל ילד ב[[המודל הפסיכוסקסואלי|שלב האדיפלי]] להזדהות עם אביו, וכך מסגל לעצמו עם השנים תכונות גבריות. עם זאת, האופן בו מפרשים [[פסיכואנליטיקאי]]ם בעשורים האחרונים את הרעיונות האלו, מדגיש את חשיבותה של דמות אב כפונקציה מנטלית ורגשית, ולא כדמות גברית פיזית הנוכחת בחייו של הילד, כלומר כל דמות שיכולה להוות "צלע שלישית" בדיאדה של אם-תינוק, המהווה מעין בועה סגורה; הצלע השלישית מפריעה לבועה זו ומלמדת את הילד על קיומו של עולם חיצוני, מציאות, סמכות, חוקים וכו', ונושאים אלו חיוניים להתפתחותו הרגשית. לפיכך כל דמות פיזית בחייו של הילד יכולה להוות "דמות אב", בין אם בן זוג או בת זוג של האם, סב או סבתא, דוד או דודה, מורה, ואף האם עצמה יכולה לקיים בתוכה את שתי הפונקציות, האימהית והאבהית, החיוניות לילד.{{הערה|[[אורנה קזין]], [http://www.edu.haifa.ac.il/azy/narkis/news2.htm הסוד נשאר בצנצנת], 21 בדצמבר 2000, פורסם במקור בעיתון [[הארץ]]}}