הסימן – הבדלי גרסאות

נוסח ראשון של הסיפור, בן עמוד אחד בלבד, פורסם באביב [[1944]],{{הערה|שם=מאזנים|ש"י עגנון, "הסימן", '''[[מאזנים]]''' יח, ב-ג, אייר תש"ד, עמ' 104. נדפס שנית בספר '''פתחי דברים''', הוצאת שוקן, 1977, עמ' 196.}} ובגרסתו הסופית והמורחבת הוא נכלל בכרך "[[האש והעצים]]", שיצא לאור בשנת [[1962]] (זהו הכרך האחרון של סיפורי עגנון שיצא לאור בחייו). באמצע יוני 1943 הוצאו להורג אחרוני הגטו בבוצ'אץ', וביולי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כ[[יודנריין]], כך שזמן התרחשותו של הסיפור (לפחות בגרסתו הראשונה, שבה אומר המספר "ועיני זלגו דמעות מחמת הצרות שבאו על עירי, ואיני יודע אם עדיין היא קיימת") הוא חג השבועות [[ה'תש"ג]]. בגרסה הסופית מדבר המספר על "ששה מיליונים יהודים שהרגו בנו הגויים". זהו מידע [[אנכרוניזם|אנכרוניסטי]] (הנובע מהפער שבין זמן הסיפור לזמן כתיבתה של הגרסה הסופית), משום שבשבועות ה'תש"ג טרם נודע מספר היהודים שהושמדו (ולמעשה בשלב זה טרם הגיע מספרם לששה מיליונים, משום שהשמדת היהודים הייתה באמצעיתה).

הסיפור מתרחש במשך פחות מיממה, בערב חג ה[[שבועות]] ובליל החג. על מועד זה העיר ברוך קורצווייל: "והאם מקרה הוא הדבר שהסיפור "הסימן" מוקדש לחג השבועות, לחג מתן תורתנו? אז נחתם גורלנו, נגזרה בחירתנו בבעייתית להיות השה על "האש והעצים" של סביבתנו."{{הערה|שם=קורצווייל}} ניצה בן-דב הוסיפה על כך: "ייתכן שהשמועה על הכחדת כל יהודי עיר הולדתו של עגנון אכן הגיעה לאוזניו בערב חג השבועות, אבל ייתכן גם שמטעמים אידאולוגיים, סמליים וספרותיים היה נוח לסופר המתוחכם לעגן את הגעת השמועה הנוראה בחג השבועות דווקא."{{הערה|שם=בן-דב}}