הבדלים בין גרסאות בדף "הסכם השלום בין ישראל למצרים"

מעבר הגבול היחיד הפתוח בין המדינות הוא זה אשר ב[[טאבה]] דרכו עוברים אנשים וסחורות בקלות יחסית. יוצא מכלל זה קטע הגבול בין מצרים לרצועת עזה שנמצא עד ספטמבר 2005 בשליטת צה"ל ("[[ציר פילדלפי]]"), ועבר לשליטת מצרים לפי הסכם ישראלי-מצרי מיוחד. קטע זה של הגבול עובר בלב העיר [[רפיח]] הפלסטינית. בשנות ה-2000, וביתר שאת לאחר [[תוכנית ההתנתקות]], שימש הגבול גורמים פלסטיניים ל[[הברחה]] של אמצעי לחימה ל[[רצועת עזה]]. התקווה כי השליטה המצרית בציר תהיה יעילה יותר במניעת ההברחות נכזבה עד כה. בדצמבר 2006, לראשונה מאז חתימת הסכם השלום, חצה מחבל את הגבול בין המדינות וביצע פיגוע בעיר [[אילת]].
 
התקווה ליצור שיתוף פעולה תרבותי וכלכלי, ברוח סעיף 3 של ההסכם, נכזבה בדרך-כלל. [[סופר]]ים, [[עיתונאי]]ם ואנשי רוח במצרים מחרימים את ישראל - הם אינם מבקרים בה ואינם משתפים פעולה עם עמיתיהם הישראלים. אגודות מצריות רבות, בהן אגודת העיתונאים והאקדמאים, מחרימים באופן גורף כל קשר עם ישראל או ישראלים ואזרח מצרי לא יכול למעשה לבקר בישראל עקב הדרישה לוויזה מיוחדת - 'הפתק הצהוב'. יוצא דופן בולט הוא הסופר והמחזאי [[עלי סאלם]] (علي سالم) שביקר בישראל ב-[[1994]] ואף כתב ספר על הביקור: "מסע לישראל" (رحلة إلى إسرائيل, תורגם לעברית בידי דוד שגיב). בעקבות הביקור נעשה ניסיון להדיח את עלי סאלם מאגודת הסופרים המצרית, ניסיון שנכשל בשל בעיות פרוצדורליות. ב-[[2005]] הוזמן עלי סאלם לקבל תואר [[דוקטור לשם כבוד]] מ[[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], אולם שלטונות מצרים מנעו ממנו לעבור את הגבול לישראל. עלי סאלם הביע זעם על כך שנמנע ממנו לקבל את התואר בישראל. למרות הסכמי השלום, ממשיכים כלי התקשורת הממסדיים במצרים בסיקור עוין כלפי ישראל הגובל לעתים בהסתה וב[[אנטישמיות]]. כך לדוגמה הואשמה ישראל באחריות לפיגועים ב[[דהב]] וב[[שארם א-שייח']] במספר יומונים מצריים הקשורים לשלטון. בחורף [[2007]] חלה החרפה ביחסים בין ישראל למצרים כאשר צצו בתקשורת המצרית אישומים חריפים כנגד ישראל וישראלים בדמות חשיפת [[רשת ריגול]], האשמה מצרית מחודשת על הרג [[שבוי]]יה על ידי [[צה"ל]] ב[[מלחמת ששת הימים]], החדרת משאית רדיואקטיבית למצרים ועוד.
 
ה[[תיירות]] הישראלית בסיני משמשת מקור הכנסה חשוב למצרים והם מעודדים אותה, אולם כאמור כמעט ואין כניסה של תיירים מצריים לישראל בעיקר בשל הדרישה מהם להוציא אישור מיוחד מטעם שרותי הביטחון המצריים - 'הפתק הצהוב'. התקפות נגד תיירים ישראלים במצרים בוצעו כמה פעמים, המפורסמת שבהן קרתה בסיני זמן קצר לאחר הפינוי, ב[[הפיגוע בראס בורקה|ראס בורקה]]. ההתקפה בראס בורקה בוצעה על ידי חייל מצרי בודד, שהתאבד לאחר שנעצר בידי השלטונות המצריים. בישראל נמתחה ביקורת קשה על כך שהמצרים לא אפשרו להעביר פצועים ישראלים לבית החולים ב[[אילת]] בתואנות ביורוקרטיות, וכך עלה מספר הנספים. ב-[[2004]] אירעו שני פיגועים קשים בטאבה ובראס א-שיטן, באותם פיגועים נכנסו אמבולנסים ישראלים לשטחי חצי האי סיני ולאחר עיכובים ביורוקרטיים מסוימים חילצו את מאות הנפגעים לשטח ישראל. שני הפיגועים הללו בוצעו ככל הנראה על ידי שלוחה של ארגון [[אל-קאעידה]], שנעזרה במקומיים. בעקבות הפיגועים בסיני והקושי היחסי שמערימים המצרים בהוצאת ויזת תייר לאזרחים ישראליים, חלה ירידה בתיירות הישראלית לסיני, וזו למצרים עצמה כמעט ופסקה כליל.
 
השפעה מיוחדת הייתה להסכם על [[ערביי ישראל]], אשר לראשונה יכלו לבקר במדינה ערבית כלשהי באופן חופשי. הדבר הביא להקלה בהסתגרות שנכפתה עליהם עד אז. בזכות הסכם השלום הצליחו ערביי ישראל המוסלמים להגיע להסכם משולש מצרי-ירדני-ישראלי שמאפשר להם לעלות לרגל ל[[מכה]] שב[[ערב הסעודית]] באמצעות דרכונים ירדניים זמניים, שניתנים להם רק לצורך העלייה לרגל.
 
===מצרים===
משתמש אלמוני