ישראל אבן נור – הבדלי גרסאות

 

[[קובץ:Even nur.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ישראל אבן נור]]

== חייו וילדותו ==

 

 

{{ציטוטון|"עלינו על אונייה ושטנו בה יומיים עד לעיר נמל שנקראה [[קונסטנצה]], במקום בו נהר [[הדנובה]] משתפך ל[[ים השחור]]. שם מצאנו [[אונית מסע]] רוסית ישנה שנסעה לעיר נמל ב[[טורקיה]] שקראו לה [[קושטא]] ובימינו קוראים לה [[קונסטנטינופול]], שם התגוררנו במלון ישן במשך שישה שבועות, עד שמצאנו אוניה שנסעה ל[[חיפה]] דרך [[לבנון]]. גם זו הייתה אוניית מסע [[רוסית]] עתיקה ואנחנו שרצנו על רצפת האוניה. היה שם מחניק ומלוכלך, אך למזלנו נמשכה הנסיעה 10 ימים בלבד, ובשעות היום כשהים לא סער היינו מבלים על הסיפון ורק בלילה יורדים לבטן האוניה."}}

{{ציטוטון|"הנסיעה נמשכה 7 שעות ונסענו דרך [[ג'נין]], [[טול כרם]], [[קלקיליה]] ו[[ראש העין]], ובתחנה שהייתה ליד [[מעינות הירקון]], חיכה אחד מאחי הבכורים עם עגלה רתומה לשתי פרדות ואנו נסענו בה אל ביתנו בעין גנים שהיה עשוי מלבנים של אדמה ומכוסה גג פחים. על השולחן במרפסת היו צנצנות של מלח, פלפל וסוכר, ועוד צנצנת שהיו בה כדורים הנקראים [[כינין]]. 'תיקחו בכל יום 3 כדורים', אמר לנו אבא, 'אלו כדורים נגד מחלת ה[[מלריה]]'. למרות שנטלנו את הכדורים, חלינו כולנו ותמיד שכבו במיטה 2 או 3 מבני הבית".}}

 

{{ציטוטון|"לבחינות האלו הגיעו 250 מועמדים ואני הייתי הכי צ'וצ'יק. אני זוכר שאחד הבוחנים היה הדוד יהושע, הוא [[יהושע מרגולין]] שחיבר ספרים ב[[זואולוגיה]] ו[[בוטניקה]]. היה לי מזל ונתקבלתי למקווה ישראל במלגה של הברון רוטשילד".}}

 

 

{{ציטוטון|"הייתי אחד משני החברים שנשלחו להקים את [[מפעל האשלג]] ב[[סדום]], וקיווינו להתיישב באדמות הכפר ספיה בעבר הירדן (הוא [[צוער]] המוזכרת בספר [[בראשית]]). האנגלים התנגדו לכך שיהודים יהיו ב[[עבר הירדן]], ולכן הלכנו כעבור חמש שנים להקים את [[בית הערבה]] בין [[ים המלח]] ל[[יריחו]]. ב[[סדום]] הקמנו בריכות גדולות ששאבו לתוכן את מי ים המלח, ולאחר שהמים התאדו בשמש, אספו את המלחים, הפרידו אותם בבית החרושת שבנינו, וקיבלנו [[מלח בישול]] ו[[אשלג]]. בהתחלה היינו שם 20 יהודים ו-400 ערבים. רחצנו את האדמה מן המלחים הרבים במי [[הירדן]] והקמנו ישוב פורח, שבאו אליו מכל העולם ללמוד איך הופכים אדמה מלוחה לאדמה מתוקה."}}

{{ציטוטון|"שלחנו בלילה את כל הילדים באווירון ל[[שפיים]], אחר כך הרסנו הכל ושטנו בסירות ל[[סדום]], שם היינו כל המלחמה, ושלושה חברים נהרגו בקרבות עם הערבים".}}

 

 

== משפחתו ==

 

 

[[קובץ:Even nur2.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שרוליק עם בתו מיכל ובנו יעקב]]

בשנת [[1970]], ערך ועיצב את הספר "יפתח אחוזת הסופה", סיפורה של חטיבת [[יפתח-פלמ"ח]]. בין חברי המערכת היו [[רחבעם זאבי]] ו[[מולה כהן]], ואת הספר כולו אייר הצייר [[שמוליק כץ]].

 

ספרו הראשון שראה אור בשנת [[1944]] "מסדום לבית הערבה", מספר את סיפור המסע הנפלא להקמת הישוב הפורח בתוך השממה. ספרו על הימים הראשונים בסדום "הרפתקה בקצה העולם" וסיפוריו השנונים מבית הערבה בספר "בית מול [[הר נבו]]", מציירים בצורה יפה את ימי ההתיישבות הראשונים ואת המאבק הקיבוצי להקמת ישוב קבע בארץ ישראל. סיפרו "נפש אדם בסלע" מתאר את סיפור חייו של [[יאנק בן-יהודה]] שהיה מנהלה של [[חברת כימיקלים לישראל]] (כי"ל) ונפטר בעת מילוי תפקידו. הספר "הפרשים דהרו כל הלילה" מתאר את סיפור ילדותם שלו ושל אחיו חיימקה, הספר אויר ע"י [[אבא פניכל]].