אבן יד – הבדלי גרסאות

ב[[תקופת האבן הקדומה#חלוקות משנה של התקופה הפלאוליתית|תקופה הפלאוליתית התחתונה]] סותתה אבן היד מנתזים גדולים יחסית (10 ס"מ ויותר), מחלוקי נחל גדולים או לעתים נדירות יותר מ[[בולבוס (גאולוגיה)|בולבוסים]]. צורתה הייתה שטוחה ובמבט מן הצד השטוח נראתה שקדית, סגלגלה או משולשת. היו לה שתי שפות חדות ומסותתות (כלי "דו-פני", biface) ובדרך-כלל חוד מסותת ביניהן. הקצה הנגדי לחוד, ששימש כ"ידית" הכלי, היה בדרך-כלל עבה יותר ומעוגל או שטוח, על-מנת להקל על האחיזה. סיתות השפות החדות התבצע על ידי שיברור – הקשה עדינה ומחושבת על הקצה – ודרש [[מיומנות]] ושליטה. השיברור נעשה באמצעות "[[מקבת (ארכאולוגיה)|מקבת קשה]]" (אבן אחרת) ובטכניקות מתקדמות יותר גם באמצעות "מקבת רכה" ([[עץ]], [[עצם]] או [[קרן (זואולוגיה)|קרן]]). החל מה[[תקופת האבן הקדומה#חלוקות משנה של התקופה הפלאוליתית|תקופה הפלאוליתית התיכונה]], בתעשייה המוסטרית, יוצרו אבני יד לפעמים בטכניקת [[לבלואה]], המבוססת על סיתות מכין מיוחד של גרעין האבן לפני התזת הנתז, ודורשת מיומנות רבה אף יותר{{