כרונוביולוגיה – הבדלי גרסאות

'''כרונוביולוגיה''' ( מלטינית: כרונו=זמן, ביולוגיה=חקר היצורים החיים) הוא תחום מחקר במדעב[[מדע]] שחוקר תופעות מחזוריות ביצורים חיים וההתאמות שלהם למקצבים הקשורים למקצבי השמשה[[שמש]] והירחוה[[ירח]]. מקצבים אלו ידועים כ[[שעון ביולוגי|מקצבים ביולוגים]].<br />

מקצב יומי ([[שעון צירקדיאני|צירקדיאני]]) התגלה לראשונה במאה ה-16 בתנועת עלי צמח על ידי המדען הצרפתי ג'ין-ג'אקוס דאורטוס דה מריאן. ב-1751 הבוטנאי השבדי [[קארולוס ליניאוס]] פיתח שעון צמחי תוך שימוש בכמה מינים של פרחים[[פרח]]ים. על ידי סידור הצמחים במעגל הוא בנה שעון שהראה את השעה ביום לפי אילו פרחים היו פתוחים ואילו היו סגורים.

בשנות ה-186060 של המאה ה-19, קארל ארנסט וון באאר (von Baer) כתב על הזמן הביולוגי והשונות שלו במינים שונים של בעלי חיים. ג'קוב וון אוקסקול (von Uexkull) המשיך את מחקרו.

ב-1924 [[אלכסנדר ציזהבסקי]] (Chizhevsky), בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטת מוסקבה, פרסם מספר עבודות:"גורמים פיזיקליים מאחורי תהליכי ההיסטוריה" ו"קטסטרופות אפידימיולוגיות ופעילות מחזורית של השמש" שבדקו מחזורים ביצורים חיים ביחס למחזור הסיבוב השנתי של השמש סביב כדור הארץ ולמחזור החודשי של הירח סביב כדור הארץ. ציזהבסקי פיתח דיסציפלינה חדשה, הליוביולוגיה, ענף מתוך אסטרוביולוגיה. ב-1939 ציזהסבקי נבחר לנשיא כבוד של הקונגרס הבינלאומי של פיזיקה ביולוגית, על פרסומיו מ-1936 "ההד היבשתי של סערות שמש" (ברוסית А.Л.Чижевский. Земное эхо солнечных бурь) אך מעט לאחר מכן ציזהבסקי נעצר על ידי המשטר הקומוניסטי והוגלה ל[[סיביר]] תחת שלטונו של [[יוסיף סטלין]]. מאמריו של ציזהבסקי משנות ה-30 של המאה ה-20 צונזרו כולל מחקר על דם ומדדים אלקטרומגנטיים של כדוריות דם אדומות והקשר שלהם עם מחזורים יומיים באדם. מאמרים אלו ראו אור 40 שנה לאחר מכן ב-1973.