רזוננס כימי – הבדלי גרסאות

במקרה כזה כל אפשרות סידור תיקרא "צורה רזונטיבית" ובין הצורות הרזונטיביות השונות יסומן חץ דו-ראשי. החץ הדו-ראשי מסמן קיום של כל הצורות הרזונטיביות, שיוצגו עבור אותה מולקולה, בו-זמנית. חשוב מאוד לציין, כי אין הוא מורה על כך, שהמולקולה או ה[[צורון כימי|צורון]] עוברים ממצב אחד למשנהו, אלא שהוא מורה על דו-קיום של כל הצורות הרזונטיביות האפשריות, הנמצאות במצב שהינושהוא המצב הממוצע בין כל הצורות השונות. בניסויים ניתן לראות כי הקשרים המשתתפים במצבי רזוננס במולקולות או הצורונים הרזונטיבים השונים זהים באורכם ובחוזקם ל[[אורך קשר|אורך]] כל הקשרים המעורבים (והמתאפיניםוהמתאפיינים בהתנהגות רזונטיבית), ואין חשובחשיבות האופןלאופן בו הן מיוצגות על פי המודל של לואיס. בדרך כלל, אם במודל של לואיס במולקולה מופיע מצב מעורב בין קשר כפול [[קשר יחיד|וקשר בודד]] בין מספר אטומים מסוימים, אז ב[[ניסוי|ניסוי כמותי]] יימצא כי הקשר הנמצא בפועל בין אותם אטומים הוא יותר חזק מקשר בודד, האופייני לקשירה בהשתתפות אותם האטומים, אך חלש יותר מן הקשר הכפול.

במצבי רזוננס השונים עבור אותן המולקולות, לא תהיה תזוזה של האטומים!. הזוויות בין האטומים לא משתנות, מה שכןשמשתנה משתנה - זההוא מיקום אלקטרוניםהאלקטרונים סביב אטום מסוים המשתתף במצב הרזונטיבי של הצורון או המולקולה, כך גם יכול להשתנות אופי הקשר -, יחיד לכפול וכדומה, אך הזוויות כפייישארו שהיוכשהיו. -כשמדובר כךבמולקולות יישארו.עם אותה כמות אטומים ([[כתיב כימי|נוסחא מולקולרית]] זהה), אך עם הבדל במיקום האטומים, או בזוויות (בהשוואה לבין שתיים או יותר צורונים או מולקולות), אז כבר לא מדובר במצבי רזוננס, אלה [[איזומר|באיזומריה]].

כלומר, לפי אופי הצורות הרזונטיביות שיש למולקולה או לצורן מסוים, ניתן לצפות התנהגות כימית מסוימת שיכולה להיות מאוד נבדלת בין מולקולה למולקולה (וצורון לצורון), אפילו בכאלה שהינםשהם בעלי נוסחא מולקולרית דומה.