חיל המשלוח של ארצות הברית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 6:
בתחילה רצה הנשיא [[וודרו וילסון]] למנות את הגנרל פרדריק פנסטון (Frederick Funston) לפיקוד על הכוח, אולם פנסטון מת בפתאומיות בפברואר 1917 ובחודש מאי מונה לפיקוד הגנרל [[ג'ון פרשינג]]. פרשינג נותר מפקד הכוח לאורך כל המלחמה. בעת מיון החיילים לכוח התעקש פרשינג כי רק חיילים מיומנים ישלחו לאירופה, לכן, רק כוחות אמריקאים מעטים נחתו לעזרת חילות [[מדינות ההסכמה]] לפני שנת 1918. פרשינג אף התעקש כי חיל המשלוח לא ישמש גיבוי לחללים שנוצרו במצבת הכוחות של צרפת ובריטניה, והתנגד לניסיונות אירופיים לפרק את הכוח ולפזר חיילים אמריקאים בודדים כדי לחזק את היחידות הלוחמות של צרפת ובריטניה, אשר היו כבר בחזית. גישתו זו לא זכתה לאמון בין מנהיגי צבאות מדינות ההסכמה, אשר הטילו ספק ביעילות חיל המשלוח האמריקאי, אשר היה חסר כל ניסיון בניהול קרבות בקנה מידה גדול.
 
עד חודש יוני 1917 הגיעו לצרפת כ-14,000 חיילים אמריקאים, ועד חודש מאי 1918 הוצבו בצרפת למעלה ממיליון חיילים אמריקאים, מחציתם היו על קו החזית. כיוון שבתחילת משלוח הכוח היה מחסור באוניות להעברת החיילים מארצות הברית לאירופה, הצבא גייס למאמץ [[אוניית תענוגות|אוניות תענוגות]], החרים אוניות גרמניות, ושאל אוניות ממדינות ההסכמה כדי להעביר חיילים מ[[נמל]]ים ב[[ניו יורק]], ב[[ניו ג'רזי]] וב[[וירג'יניה|ווירג'יניה]]. המאמץ לשלוח חיילים אל מעבר לים הציב קשיים רבים לצבא ארצות הברית ויצר את הצורך באסטרטגיות ארגוניות חדשות ובקווי פיקוד ושליטה שיאפשרו את המבצע במהירות וביעילות. נמלי [[בורדו]], [[לה פליס]], [[סן נזר]], ו[[ברסט (צרפת)|ברסט]] ב[[צרפת]] היו נמלי הכניסה העיקריים לכוחות, שהועברו מיד לרכבות שיצאו אל החזית. מהנדסים אמריקאים בנו בצרפת מזחים חדשים לידם יכלו לעגון 82 אוניות, הם סללו כ-1,600 ק"מ של מסילות וכ-160,000 ק"מ של קווי טלפון וטלגרף.
 
אף שהכוחות האמריקאים הראשונים הגיעו לאירופה כבר בחודש יוני 1917, ההשתתפות האמריקאית הראשונה בקרבות הייתה רק בחודש אוקטובר 1917 כאשר דיוויזית הרגלים הראשונה, אחד הכוחות המאומנים ביותר של חיל המשלוח, נכנסה לשוחות סמוך לעיר [[נאנסי]].