דיני שומרים – הבדלי גרסאות

[[אמוראים|חכמי הגמרא]]{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|יא|ב}}, הדיעה השלישית מוזכרת רק ב{{בבלי|בבא מציעא|לו|א.}}.}} נחלקו האם מותר לשומר, למסור לשומר אחר את החפץ שנמסר לו.

 

 

לפי דיעה אחרת, הדבר אסור. ההסבר הוא בכך שכאשר אדם מפקיד בהמה אצל שומר, הוא מוסר זאת אצלו בהנחה שאם יארע לחפץ דבר כל שהוא, הוא יחייב את השומר [[שבועה]], ואז, לפי היכרותו עם השומר ומהימנותו, הוא יודע שאם הבהמה אכן נאנסה בפשיעתו, הוא לא ישבע לשקר, ויקבל חזרה את התשלומים. אבל אדם אחר לא נאמן לו בשבועתו, ולכן אין רשות ביד השומר למסור את הדבר לאדם אחר. דין זה, המחייב את השומר השני במקרה שהוא מסר את החפץ לאדם אחר, נאמר גם אם השמירה השניה מעולה יותר, שכן הראשון היה רק שומר חינם והשני הוא שומר שכר, שהאחריות המוטל עליו גדולה יותר, שכן הוא חייב לשלם גם במקרה של [[גניבה]] או [[אבידה]] ולא רק במקרה של אונס.

:לפי דיעה זו, שכמותה פוסק ה[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|שכירות|א|ד}}.}}, אם מדובר באדם שהמפקיד רגיל להפקיד אצלו, מותר לשומר למסור לו את החפץ שניתן לשמירה, אם כי בתנאי שהשמירה השניה אינה פחותה יותר מהראשונה, כדוגמת שומר שכר המעביר את החפץ לשומר חינם. רבי [[חיים סולובייצ'יק]]{{הערה|חידושי הגר"ח על הש"ס על מסכת בבא קמא סימן כ"ב עמ' י"ט.}} מסביר, שהעברת השמירה לאדם אחר מועילה מטעם שיש כח לשומר הראשון להעמיד את שומר השני במקומו, כך שהשומר הראשון מסתלק לחלוטין מחיוב השמירה. וזאת הוא דווקא אם האדם השני שהוא מעמיד במקומו הוא כדוגמת השומר הראשון, אך אם הוא אינו מבצע את אותה השמירה שהייתה מוטלת על האדם הראשון, לא נפטר הראשון משמירתו בכך, והעברת החפץ לאדם השני נחשבת כפשיעה.

 

 

==חקיקה ישראלית==