הולכת הדם – הבדלי גרסאות

ב[[קרבן פסח]], נעשתה בתהליך מיוחד, המתואר במשנה: הכהנים היו עומדים בשורות, והעבירו את מזרקי הדם מיד ליד, עד שהגיעו אל הכהן הקרוב למזבח, וזה שפך את הדם על המזבח, במקום שהיה למזבח יסוד (בליטה מוגבהת שהייתה מסביב למזבח, בצד הצפוני ובצד המערבי שלו). במקביל להולכת הדם, החזירו הכהנים את מזרקי הדם הריקים לתחילת השורה. בחלק מהשורות השתמשו במזרקי זהב, ובחלקן במזרקי כסף, תוך הקפדה על אחידות בסוג המזרקים שבכל שורה. הסיבה לכך היא, על פי הכלל "ברוב עם הדרת מלך", כלומר כבודו של מלך - אלוקיםאלוהים, היא שעבודותיו נעשים על ידי רבים.

ישנםיש שני מיני הולכות: בעוד שההלכה הרגילה בקרבן רגיל, בו נדרשת הולכת הדם ברגל מהמזרק לזורק, נחלקו רבי שמעון וחכמים האם הוא פסול אם נעשה שלא לשמה, לפי רבי שמעון ההולכה אינה פסולה אם נעשית שלא לשמה, מכיוון שהיא "עבודה שאפשר לבטלה", כלומר ניתן לגרום לכך שלא יצטרכו לעבודה זו, על ידי שחיטת בעל החיים סמוך למזבח.

חכמי הגמרא{{הערה|חולין דף י"ד.}} נסתפקופיקפקו מה ההלכה, אם ההולכה נעשית על ידי זר. רב חסדא, פוסק שההולכה כשרה, ומביא ראיה לדבריו מפסוק מפורש: {{ציטוטון|וישחוט הפסח, ויזרקו הכוהנים מידם והלוים מפשיטים}}{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|לה|יא}}.}} ומכאן, שהכהוהנים זרקו "מידם" - של הזרים. [[רב ששת]] הפריך את דבריו של רב חסדא מברייתא מפורשת שאם ההולכה נעשית על ידי זר או [[אונן]] או [[שיכור]] או [[בעל מום]] היא פסולה, ואת הפסוק הוא מפרש בצורה אחרת.