באר שבע – הבדלי גרסאות

===המרקם העירוני וקשיי התמצאות==

כדי לשמור על אופיין הסגור של השכונות כמעט כל הכבישים הפנימיים שבתוכן הם סיבוביים, מקומרים או מעוקלים. גם הרחובות הישרים שבתוך השכונות, למעט רחובות ראשיים בודדים, אינם מפולשים ואינם חוצים את השכונה לאורכה ולרוחבה. אף תוואי הצירים הראשיים המקיפים את השכונות נגזר במקרים רבים ממבנה השכונות עצמן ומתעקל בהתאם. למרקם שכזה ישנן, כמובן, השלכות מידיות על יכולת ההתמצאות בעיר. הפונה לכיוון אחד, עלול למצוא את עצמו פונה לכיוון אחר בלא שירגיש בכך עקב עיקולו של הרחוב, העיקולים מקשים גם על אומדן מרחקים לצורך בחירת נתיב קצר ויעיל. לפעמים מקשה צורת הרחובות על מתן נקודת ציון מדויקת - רחובות מסוימים חוצים או נפגשים עם רחובות אחרים יותר מפעם אחת. כך הוא, למשל, רחוב העלייה בשכונה ה' המתחבר לרחוב יעלים, רחובה הראשי של השכונה, בשתי נקודות שונות המרוחקות זו מזו מאות מטרים, כך ששני אנשים שקבעו פגישה ברחוב העלייה פינת יעלים עלולים להמתין זה לזה בשני מקומות שונים בלא שיראו זה את זה.. לפעמים המשכו הישיר של כביש נושא שם אחר בעוד דווקא הדרך המסתעפת ממנו משמרת את שמו של אותו רחוב. בעיות מסוג זה קיימות גם בצירי התנועה הראשיים המקיפים את השכונות. כך, ההמשך הרציף של דרך המשחררים אחרי הצומת שבסמוך לאצטדיון וסרמייל מכונה בשם דרך שמשון בעוד דווקא הפנייה שמאלה היא המשמרת את השם דרך המשחררים. בעיה אחרת היא היחס שבין הבתים לרחובות. מוקד ההתייחסות של רוב המבנים אינו הרחוב, אלא חצרות פנימיות, גנים מגרשי חניה וכיוצא באלה. במידה מרובה ניתן לומר כי רחובות במובן המלא של המילה כמעט ואינם מצויים בעיר ובמקומם ישנם חללים, מעברים וצירי תנועה. לעובדה זו השפעה מרחיקת לכת על יעילותו של מספור הבתים, שמטבע הדברים אינו משקף בבהירות את מיקומם ביחס לרחוב. כדי לפתור את קשיי ההתמצאות היום יומיים משתמשת אוכלוסיית העיר בשני מאפיינים בולטים אחרים של העיר כעזרי התמצאות חלופיים. מדובר בריבויים של מבנים ואלמנטים אדריכליים יוצאי דופן ובנטייה לתת שמות לבניינים בודדים.

לא מעט אדריכלים בחרו בבאר שבע כאתר לעריכת ניסיונות ארכיטקטוניים, בחירה שהעשירה את העיר במבנים ייחודיים, אם כי לא תמיד פונקציונליים. לציון כתובת בבאר שבע, הן בעל פה והן בכתב, מצורף בדרך כלל מידע על אלמנט אדריכלי בולט הנמצא בקרבת מקום. לפעמים מספר הבית ברחוב ואף שם הרחוב עצמו אינו מצוין כלל ומוסר הכתובת מסתפק בציון העצם הפיזי בקרבתו מצויה הכתובת. יתר על כן – לפעמים האתר מוכר בשם הנגזר מהעצמים הפיזיים המצויים בו בעוד שמו הרשמי כמעט ואינו ידוע לאיש. כך, למשל, המרכז המסחרי שבלב שכונה ה' ידוע בשם "הגשר" על שם קרבתו לגשר המתוח על פני רחוב יעלים בעוד שמו הרשמי, כיכר ורדימון, כמעט ואינו מוכר. מבנים ייחודיים אחרים, כמו בית הכנסת "הכיפה", מכללת סמי שמעון [המכונה לפעמים גם "העב"ם"], מרכז מורים ועוד משמשים גם הם כנקודות ציון. בניינים רבים בבאר שבע נושאים שם שניתן להם בדרך כלל בידי הקבלן מסיבות שיווקיות. בדרך כלל מתנוסס השם על גבי הבניין באותיות גדולות ובמקום בולט. כאלה הם, למשל, מגדל הרכבת, בית אביסרור, מגדלי אוזן, ואחרים. מטבע הדברים מנוצלים מבנים שכאלה לצרכי התמצאות בשטח.פתרונות אלה עולים בקנה אחד עם המנטאליות המקומית הרווחת, המעדיפה את הממשי והמוחש על פני הרשמי והמופשט. מנטאליות זו יוצרת תפישת מרחב שהמציאות הפיזית בשטח, ולא הקביעות הפורמליות, היא הבסיס המכונן והמעצב שלה. תפישת מרחב שכזו יעילה במיוחד במקום בו הקביעות הפורמליות מרוקנות במידה מרובה ממשמעות מעשית.