ג'יימס צ'דוויק – הבדלי גרסאות

בשנת [[1914]] התחנך צ'דוויק אצל [[הנס גייגר]] ב[[ברלין]]. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] המשיך צ'דוויק המשיך להתלמד ב[[גרמניה]].

לאחר המלחמה חזר צ'דוויק לקיימברידג' ועבד יחד עם [[ארנסט רתרפורד]], מורו, בחקירת פליטת [[קרינת גמא]] מחומרים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבים]].

ב-[[1932]] גילה צ'דוויק בעזרת ממצא חשוב במדעי ה[[גרעין האטום|גרעין]]: הוא גילה בגרעין האטום את החלקיק המכונה [[נייטרון]] (משום שאין לו [[מטען חשמלי]]). בניגוד לגרעיני ה[[הליום]] ([[קרינת אלפא|חלקיקי אלפא]]) שטעונים במטען חיובי ולכן פועלים עליהם כוחות [[דחייה (פיזיקה)|דחייה]] חזקים בגרעינים של [[אטום|אטומים]] כבדים, הנייטרון אינו צריך להתגבר על מחסום חשמלי שכזה. לכן הוא מסוגל לחדור אפילו לגרעיני היסודות הכבדים ביותר ולבקע אותם, מה שהפך אותו לכלי חדש במחקר על פירוק אטומים.

ב-1935 הפך צ'דוויק ל[[פרופסור]] לפיזיקה ב[[אוניברסיטת ליברפול]]. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] הצטרף ל[[פרויקט מנהטן]] ב[[ארצות הברית]], בו פותחו פצצות האטום שהופלו על [[הירושימה]] ו[[נגסאקי]]. צ'דוויק קיבל תואר אבירות ב-[[1945]].

[[קטגוריה:עובדי פרויקט מנהטן]]