פרנצ'סקו ספורצה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏כמצביא מקצועי: קישורים פנימיים
עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Francsesco Sforza.jpg|שמאל|ממוזער|180px|פרנצ'סקו ספורצה]]
'''פרנצ'סקו ספורצה''' (ב[[איטלקית]]: '''Francesco I Sforza'''; {{כ}} [[23 ביולי]] [[1401]] - [[8 במרץ]] [[1466]]) היה [[מצביא]] מקצועי (condottiero) ו[[דוכסות מילאנו|דוכס]] [[מילאנו]], אחד ה[[פוליטיקה|פוליטיקאים]] החשובים של זמנו והראשון שביקש לאחד את ממלכות [[חצי האי האפניני|חצי האי האיטלקי]]. מייסד [[בית ספורצה]].
 
==שנים ראשונות==
שורה 17:
[[קובץ:Bianca Maria Visconti.jpg|שמאל|ממוזער|150px|ביאנקה מריה ויסקונטי - ספורצה]]
 
ב-[[1447]] נפטר דוכס מילאנו, פיליפו מריה ויסקונטי, ללא יורש זכר. בעיר פרצו קרבות במטרה ליצור [[רפובליקה]] במילאנו ([[הרפובליקה האמברוזית]], על שמו של ה[[קדוש מגן|פטרון]] של מילאנו [[אמברוזיוס]] הקדוש). כאשר נוצרה רפובליקה גורשה למעשה משפחת ספורצה מהעיר, לאחר שספורצה נשכר על ידי הרפובליקה על מנת להגן על העיר [[פאביה]] מפני צבא ונציה. במהלך שלוש שנות הרפובליקה לא חדלו בעיר מאבקים בין מפלגות ה[[‏גואלפים וגיבלינים|‏גואלפים והגיבלינים]] שכללו התנגשויות אלימות וגררו מחסור, רעב וחוסר סדר וביטחון.
 
במקביל עזבבגד ספורצה את העירבתפקידו וכרת ברית עם ונציה במטרה לחזור ולכבוש את מילאנו. ב-[[1450]] הגיעו אל ספורצה נציגי ה[[סנאט]] של מילאנו והזמינו אותו לקבל על עצמו את כתר [[דוכסות מילאנו]]. בעוד הוא קיבל הכרה מהערים השכנות כדוכס מילאנו, הוא לא קיבל הכרה כזו מאת [[האימפריה הרומית הקדושה]]. רק ב-[[1492]] הוכר בנו, [[לודוביקו ספורצה]] כדוכס על ידי [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]].
 
שלטונו של ספורצה היה ברוח ה[[רנסאנס]]. הוא דאג לרווחת התושבים, התקין מערכת [[מס]] מודרנית לתקופתה והשתמש בכסף לצורך הכנסת תיקונים ומערכות [[תברואה]] מודרניות. חצרו הייתה מרכז ל[[תרבות]] ו[[מדע]]. במקביל, בפירנצה, שלט [[קוזימו דה מדיצ'י]] והשניים היו לידידים. ידידות זו באה לידי הכרה חוקית בחוזה לודי, שהיה ברית הגנה ו[[חוזה שלום]] עליו חתמו ב-[[9 באפריל]] [[1454]] שליטי מילאנו, נאפולי ופירנצה. צירופן של ונציה, מדינת האפיפיור, [[גנואה]], [[בית סבויה]] ו[[בית גונזאגה]] לברית יצרה את "הליגה האיטלקית", נסיון מוקדם לאיחוד מדינות חצי האי האיטלקי. ספורצה היה הכוח המניע ליצירת הברית ולשימורה, מתוך תפיסה פוליטית של [[מאזן כוחות]] והיה בכך לשליט הראשון שביסס [[מדיניות חוץ]] על עקרונות של ניתוח רציונלי ומאזן כוחות. הוא אף ייסד את ה[[שגרירות]] הראשונה במובנה המודרני, כנציגות רשמית קבועה, בפירנצה. מדיניותו הצליחה לבלום התערבות של מדינות מחוץ לחצי האי האיטלקי בענייני איטליה עד סוף [[המאה ה-15]]. הוא הוכר כ[[דיפלומט]] ו[[פוליטיקאי]] מהמדרגה הראשונה גם על ידי ה[[פילוסוף]] המדיני [[ניקולו מקיאוולי]], שמזכיר את שיקול דעתו לטובה מספר פעמים בחיבורו, "[[הנסיך]]".