יוסף ברלין – הבדלי גרסאות

ברלין עלה ל[[ארץ ישראל]] ב-[[1921]] והתמקם ב[[תל אביב]]. בשנת [[1923]] הקים בביתו שברחוב גרוזנברג בית ספר לציור ואדריכלות ועמד בראש המחלקה לאדריכלות בו<ref>דורנר, בתיה ([[אוצר (מקצוע)|]]ת), '''מאוסף פרמן למוזיאון תל אביב''', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2002, עמ' 13.</ref>. עד מהרה מונה ברלין לתפקיד האדריכל הראשי של המשרד לעבודות ציבוריות ובניין של [[ההסתדרות הכללית]] - הארגון שהפך לימים ל"[[סולל בונה]]". ב-1924, פרש יחד עם מנהל המשרד, המהנדס [[ריכרד פסובסקי]], והשניים הקימו יחד משרד עצמאי. כמו כן, ייסדו את [[אגודת האדריכלים והמהנדסים]] ("אגודת הארכיטקטים והאינג'ינרים" בשמה ה[[לועזית|לועזי]] הישן) במבנה שכונה "[[בית ברלין פסובסקי]]" ב[[רחוב מזא"ה]] בתל אביב. בבית זה התגוררה גם משפחתו של ברלין עד [[1929]], אז בנה את "בית ברלין" ברחוב רוטשילד, מבנה יוצא דופן בשדרה הבנוי כולו ב[[לבנה (בנייה)|לבני]] [[סיליקאט]] חשופות, דרך בניה זו שימשה את ברלין גם במבנים נוספים. בבית ברלין פסובסקי הוא פתח אף בית ספר לאדריכלות, אך זה נסגר כעבור שנה. בשנת [[1925]] תכנן את הקמתו של "[[בניין בנק אנגלו-פלשתינה (יפו)]]" ב[[שדרות ירושלים]] 1 פינת רחוב אפ"ק (אנגלו פלשתינה קומפני) שבו שכן בראשית [[המאה ה-20]] הבנק של [[ההסתדרות הציונית]] בשם: "[[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק אנגלו-פלשתינה קומפני]]". מ-1931 הצטרף אל עבודת המשרד בנו, [[זאב ברלין]], אשר המשיך את דרכו עד שנות ה-60.