מסילת אדיס אבבה–ג'יבוטי – הבדלי גרסאות

'''מסילת אדיס אבבה-ג'יבוטי''' ([[אמהרית]] '''ኢትዮ-ጅቡቲ ምድር ባቡር ድርጅት''' - "אִתי-גֶ'בֻּתִ מָדֶרֶ בַּבֻּרֶ דֶרֶגֶתֶ"; [[צרפתית]] '''Chemin de fer djibouto-éthiopien'''; [[איטלקית]] '''Ferrovia Etio-Gibutiana''') היא [[מסילת רכבת]] המוליכה מ[[נמל]]ה של העיר [[ג'יבוטי (עיר)|ג'יבוטי]], [[עיר בירה|בירת]] [[ג'יבוטי]], אל [[תחנת הרכבת של אדיס אבבה|תחנת הרכבת]] ב[[אדיס אבבה]], בירת [[אתיופיה]]. אורכה של המסילה הוא 784 קילומטרים, אך כיום נמצא בשימוש רק הקטע בין [[דירה דאווה]] ונמל ג'יבוטי, שאורכו 311 קילומטרים. לאורך הקו הונחה מסילה בודדת שרוחבה 1,000 מילימטרים.

קו הרכבת נבנה בין השנים [[1897]]-[[1917]] ב[[הון]] [[צרפת]]י, ונחנך ב-[[9 במאי]] [[1917]], במעמד [[קיסר אתיופיה|קיסרית אתיופיה]] [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]], שהשתתפה בנסיעת הרכבת הראשונה לג'יבוטי.

בחודש [[אוקטובר]] או [[נובמבר]] [[1897]] החלו העבודות בצידה המזרחי של המסילה, וב-[[14 ביולי]] [[1900]] הושלם הקטע הראשון שאורכו 108 קילומטרים. העבודות בוצעו באזור [[מדבר]]י ובקרב [[אוכלוסייה]] [[סומלים|סומלית]] ו[[עפרים|עפרית]] עוינת אשר חששה מהתגברות השאיפות הקולוניאליות האירופיות. התנגדות נוספת הובעה על ידי מפעילי שיירות ה[[גמל]]ים שפעלו לאורך תוואי המסילה העתידי, ואשר חששו לפרנסתם. בחודש פברואר [[1899]] נרצחו תשעה עובדים בהתקפה של מקומיים על אחד מאתרי הבניה. בתגובה הקימו היזמים כוח משמר של "[[סווהילי#ביטויים סווהיליים שחדרו אל התודעה העולמית|אסקרים]]" מקרב בני שבט [[עיסה (שבט)|עיסה]], שאיבטח את העובדים והציוד, ואשר יצא לפעולות תגמול. מגעים בין ראשי השבטים המקומיים ואנשי חברת הרכבת הביאו לבסוף לרגיעה, ולבני השבטים הוענקה הזכות לעשות שימוש בשירותי הרכבת ללא תשלום. במישור הבינלאומי הביעו שלטונות [[האימפריה האיטלקית]] ו[[האימפריה הבריטית]] ששלטו ב[[אריתראה]] וב[[סומליה]], חשש לפגיעה באינטרסים שלהן ב[[קרן אפריקה]]. סוגיה זו הוסדרה רק ב-[[1908]] ב[[הסכם]] משולש שנחתם בין [[צרפת]], [[איטליה]] ו[[בריטניה]] (להלן).

כבר בשלב מוקדם הוחלט כי מסילת הברזל לא תעבור דרך העיר הרר, המרכז הכלכלי והפוליטי של מזרח אתיופיה. החלטה זו נבעה מהפרשי הגבהים בין ה[[מישור (גאוגרפיה)|מישור]] בו תוכננה המסילה להסלללהיסלל לבין מיקומה של העיר. הרר אמנם שוכנת בגובה של כ-1,900 מטרים מעל [[פני הים]], והמישור נמצא בגובה של כ-1,700 מטרים, אך בין שתי הנקודות, שהמרחק ביניהן הוא כ-40 קילומטרים בלבד, חוצץ [[רכס הרים|רכס]] [[הרי אחמר]] שגובהו כ-2,200 מטרים. הקיסר אישר את התוכנית החדשה וקבע שבמישור תוקם [[תחנת רכבת]] שתכונה "הרר החדשה" ("אדיס הרר" -አዲስ ሐረር). עם זאת, המהנדסים אשר חששו מבלבול אפשרי בין השמות "אדיס הרר" ו"אדיס אבבה", כינו את התחנה החדשה בשמו של [[כפר]] קטן ששכן במקום - [[דירה דאווה]], היינו, מישור ריק. מסילת הרכבת הגיעה מהחוף לדירה דאווה ב-[[24 בדצמבר]] [[1902]], ובכך הושלמה סלילת הקטע הראשון מבין השלושה. העיר החדשה שהתפתחה סביב תחנת הרכבת של דירה דאווה, היא אחת הערים היחידות באתיופיה שנבנו לפי תוכנית בינוי ערים. היא מתאפיינת ברחובות הערוכים בצורת שתי וערב, וכיום היא אחת הערים הגדולות במדינה. הרר חוברה אל דירה דאווה ב[[כביש]], אך התפתחותה של העיר החדשה עם השנים נישלה אותה מחשיבותה הפוליטית והכלכלית.

עם זאת הפרויקט נקלע לקשיים, וגם הון בריטי בהיקף של כחצי מיליון פרנקים צרפתים בכל שנה, לא ענהכיסה עלאת העלויות. אורך המסילה בין ג'יבוטי לדירה דאווה הוערך בשלב התכנון ב-225 קילומטרים, אך בפועל אורכו הגיע ל-311 קילומטרים. כך, למרות ההישג, החברה נקלעה לחובות והוכרזה ב-[[6 ביוני]] [[1907]] כ[[פשיטת רגל|פושטת רגל]]. העבודות הופסקו. בד בבד היה הקיסר מודאג מ"ההשתלטות הצרפתית" על הקו, והוא סירב לאשר את תחילת סלילת הקטע השני, בין דירה דאווה לאדיס אבבה. אולם מצבו הבריאותי המתדרדר של מנליק השני וה[[הסכם]] שנחתם ב-[[13 בדצמבר]] [[1906]], לפיו חילקו צרפת, בריטניה ואיטליה את אתיופיה לאזורי השפעה, לא הותירו בפניו ברירה. ההסכם העניק לצרפת את הסכמת שתי המדינות האחרות לסלילת מסילת הרכבת עד אדיס אבבה, ומסר לבריטים את הזכות לסלול את הקטע השלישי, בין אדיס אבבה לנילוס הלבן. קטע זה לא נסלל מעולם. לאיטלקים הוענקה הסכמת שתי המעצמות האחרות, לסלילת מסילת רכבת משלהם אשר תחבר את [[אריתריאה]] עם [[סומליה האיטלקית]], דרך שטחה של אתיופיה.

ב-[[30 בינואר]] [[1908]] נאלץ מנליק השני לחתום על חוזה שהעניק לצרפתים את הזכיוןהזיכיון להקמת הקטע השני ולהפעלה וניהול של הקו כולו. לפי חוזה זה, הוקם [[תאגיד]] חדש - "חברת מסילת הברזל הצרפתית-אתיופית" (Compagnie du Chemin de fer de Franco-Ethiopien, .C.F.E), והעבודות התחדשו לקראת סוף שנת [[1909]] או בחודש [[ינואר]] [[1910]]. ב-[[20 במאי]] [[1915]] הסתיימה סלילת מסילת הברזל עד אדיס אבבה, בירתה החדשה של אתיופיה, השוכנת בגובה של 2,400 מטרים מעל פני הים, וב-[[17 ביוני]] [[1917]] נערך טקס חנוכת המסילה במעמד ה[[קיסר אתיופיה|קיסרית]] [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]], שהשתתפה בנסיעת הרכבת הראשונה לג'יבוטי.

נסיעות הרכבת לוו בהתנכלויות מצד כנופיות מקומיות אשר גנבו ציוד וחיבלו בקווי ה[[טלגרף]] לעתים מזומנות. כדי להתגונן מפניהן, פעלו הרכבות עד [[1925]] רק בשעות האור. בשנה זו הוחל בהפעלת הקו גם בלילה, וחברת הרכבת הקימה יחידת אבטחה משלה שהתבססה על בני שבט העיסה, בדומה לכוח שהוקם בעת סלילת המסילה. המאבטחים ליוו את כל הנסיעות והגנו על התחנות, ובתמורה הוענקו לבני העיסה הטבות בדמות הזדמנויות העסקה בחברה ונסיעה ברכבת ללא תשלום<ref>[http://www.train-franco-ethiopien.com/accidents.php Accidents / Incidents - Periode Du Chemin De Fer Franco-Ethiopien De 1900 a 1980]</ref>.

כאשר [[האימפריה האיטלקית]] [[אתיופיה הכבושה|כבשה]] את אתיופיה ב-[[1936]], גברה הדרישה להגדלת קיבולת שינוע ה[[מטען]] לאורך הקו, אולם זה כבר פעל בשיא הקיבולת שלו. מסיבה זו סללו האיטלקים [[כביש]] במקביל למסילת הרכבת (כיום כביש ארצי מספר 4). בתקופה זו הועלו מספר הצעות לסלילת מסילות רכבת נוספות. בין היתר נשקלו האפשרויות לסלול מסילת רכבת באורך של 1,000 קילומטרים אשר תחבר את הבירה עם נמל [[מאסאווה]] או עם נמל [[אסאב]] (כיום שתי הערים שוכנות ב[[אריתריאה]]). מסילת רכבת נוספת שהוצעה הייתה אמורה לקשר את אדיס אבבה עם [[גונדר]] בצפון המדינה ומסילה שלישית תוכננה לחצות את [[מדבר]] [[אוגדן]] בדרכה ל[[מוגדישו]] שב[[סומליה]]. עוד ביקשו האיטלקים להרוס את תחנת הרכבת של אדיס אבבה, ולהקים תחתיה שלוש תחנות חדשות לאורך קו רכבת חדש שיחצה את העיר מדרום לצפון. כל היוזמות נזנחו עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] וגירוש האיטלקים מ[[קרן אפריקה]] ב-[[1941]]{{כ}}<ref>[http://www.train-franco-ethiopien.com/histoire.php La Naissance du chemin de fer Franco-Ehiopien]</ref>. [[הצבא הבריטי]] שכבש את אתיופיה מידי האיטלקים הפעיל את המסילה בין השנים [[1941]]-[[1946]] ועשה בה שימוש לצרכיו.

עם סיום השלטון הבריטי ב-[[1946]], שבה הפעלת קו הרכבת לידי ממשלת צרפת. ב-[[12 בנובמבר]] [[1959]] נחתם חוזה חדש בין הצרפתים והאתיופים, וזה השווה את מעמדן של שתי המדינות בכל הקשור להפעלת מסילת הרכבת. שתי המדינות הפכו לבעלות משותפות של המסילה ומושב הנהלת החברה נקבע באדיס אבבה. ה[[זכיוןזיכיון (ממשל)|זיכיון]] הוענק אמנם לחברת מסילת הברזל הצרפתית-אתיופית והאחריות הטכנית לפעילות הקו נותרה בידי הצרפתים עד [[1975]], אך אתיופיה קבלה לרשותה מתקנים בנמל ג'יבוטי הצרפתי שנועדו לאחסון הסחורה המשונעת דרך הקו. זכיוןזיכיון זה אמור לפוג ב-[[2016]]{{כ}}<ref>[http://www.train-franco-ethiopien.com/histoire.php La creation du chemin de fer Djibouto Ethiopien]</ref>. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] שוב עלה פיתוח רשת מסילות הברזל לדיון, כשהרשויות האתיופיות שקלו סלילת מסילת ברזל נוספת, שתתחבר למסילה הקיימת בעיר [[אדאמה]], ותוביל ממנה אל אזור [[מטע]]י ה[[קפה]] שבדרום המדינה. מסילת רכבת זו באורך של 370 קילומטרים לא נסללה וגם רעיון זה נזנח.

ב-[[29 בנובמבר]] [[2006]] חתמה ממשלת אתיופיה על הסכם עם חברה איטלקית, ולפיו זו תשפץ את הקו. העבודות החלו ב-[[2007]] והתמקדו בנזקים שנגרמו ב[[מלחמת אוגדן]], שלושים שנים קודם לכן, וטרם תוקנו. מגעים התקיימו בין הממשלה לחברת COMAZAR ה[[דרום אפריקה|דרום אפריקאית]] ב-2006, ונשקלה האפשרות להעניק לחברה זכיוןזיכיון למשך 25 שנים שבמהלכן תשדרג החברה את הקו ותתפעל אותו<ref>[http://www.journalchretien.net/1779-Un-operateur-sud-africain-va-gerer-le-chemin-de-fer-Djibouto-Ethiopien?lang=fr Un opérateur sud africain va gérer le chemin de fer Djibouto-Ethiopien]</ref><ref>[http://www.hiiraan.com/news/2006/mar/somali_news30_2.htm South African firm wins bid to administer Ethio-Djibouti railway]</ref>, אך התוכנית לא יצאה לפועל. בתחילת [[2008]] עמדה הממשלה בקשר עם יזמים [[כווית]]ים, ובתחילת [[2010]] באה במגעים עם הרשויות ה[[הודו|הודיות]] וחתמה על מזכרי הבנה עם ארבע חברות זרות, הכל בעניין שדרוגו של הקו<ref>[http://www.sudantribune.com/Ethiopia-asks-India-s-support-to,33990 Ethiopia asks India’s support to improve railways with Djibouti]</ref>. אולם, נכון ל-[[2011]] עתידה של מסילת הרכבת אינו ברור.

המסילה הוקמה על גבי נתיב ברוחב של ארבעה מטרים. על גבי הנתיב הונח [[רבד]] [[חצץ]] ברוחב של 2.8 מטרים ובגובה של 35 [[סנטימטר]]ים העשוי מ[[אבן גיר|אבני גיר]] ומ[[סלע געשי]]. על הרבד מוקמו [[אדן|אדני]] [[פלדה]] שזכו לכינולכינוי "אדני מנליק". חיבור הפסים נעשה באמצעות לוחיות ו[[בורג|ברגי]] [[פלדה]]. עבודות תחזוקה שנערכות כיום לאורך המסילה, עושות שימוש באדני [[בטון]] מודרניים.

אורכה של מסילת הרכבת הוא 784 קילומטרים, ולנתון זה מצטרפים 75 קילומטרים נוספים של מסילות צדדיות לאורך הקו ובתחנות הרכבת. הקו מטפס מגובה של שישה מטרים מעל [[פני הים]] בג'יבוטי עד לגובה של 2,370 מטרים באדיס אבבה. לאורך הקו נחפרו 22 [[מנהרה|מנהרות]], רובן קצרות, והארוכה שבהן, מנהרת הרי הר, נמתחת לאורך של 170 מטרים. כמעט 2,000 [[גשר]]ים ומעבירי מים באורך כולל של 6.08 קילומטרים הוקמו מעל [[נחל]]ים ו[[נהר]]ות, אם כי משיקולי חיסכון חוצה המסילה [[נחל אכזב|נחלי אכזב]] רבים בגובה פני הקרקע. הגשרים החשובים הם גשר שבלה בקילומטר ה-22 באורך 20 מטרים; גשר הולהול בקילומטר ה-52 שאורכו 28 מטרים; גשר אנדובט בקילומטר ה-233 שאורכו 45 מטרים; וגשר נלו בקילומטר ה-246 שאורכו 31.5 מטרים. הגשר הארוך והידוע ביותר לאורך הקו הוא גשר אוואש השוכן בקילומטר ה-543. גשר [[מתכת]] זה שאורכו 151 מטרים, מתנשא לגובה של 60 מטרים מעל מפלס מימיו של נהר [[אוואש]]. בנייתו של הגשר הושלמה ב-[[1914]], אך הוא נהרס בידי הצבא האיטלקי ב-[[1941]]. [[פלס]]י צבא [[דרום אפריקה]] הקימו במקום גשר זמני אגב שימוש ב[[חומר גלם|חומר הגלם]] של הגשר ההרוס. הגשר הקבוע הנמצא במקום כיום הושלם ב-[[1946]].

מסילת הרכבת הגיעה לאדיס אבבה ב-[[20 במאי]] [[1915]], אך השירות לעיר החל רק בשנת [[1917]]. מבנה תחנת הרכבת ({{coord|9|0|34|N|38|45|12|E|type:landmark|display=inline}}) הושלם בסגנון [[קולוניאליזם|קולוניאליסטי]] ב-[[3 בדצמבר]] [[1929]]. הוא מתנשא לגובה של שתי קומות, בראשונה [[ארקדה]] הנתמכת בשורת [[קשת (מבנה)|קשתות]], ובשנייה מרפסת עם [[מעקה]] מסוגנן, אליה מובילות [[דלת]]ות גבוהות. במרכז המבנה, מעין מגדל המוסיף לו קומה שלישית ובה [[חלון|חלונות]] בצורת קשתות. בתחנה [[רציף רכבת#סוגי רציפים|רציף צד]] בודד ו[[גשר]] להולכי רגל נטוי מעל מסילות הרכבת. בשטח התחנה שוכנים משרדי ההנהלה הראשית של חברת הרכבת, מחסני חלפים, בתי מלאכה, [[דפו (רכבת)|דפו]], מרכז השתלמות ומרפאה ומועדון לעובדי חברת הרכבת. גם אם שירות הרכבת לאדיס אבבה יתחדש, סביר שבעיר תבנה תחנה חדשה, אם כי המבנה צפוי להשארלהישאר במקומו בשל ערכו ההיסטורי וה[[אדריכלות|אדריכלי]]<ref>[http://www.train-franco-ethiopien.com/gare_addis.php Gare D'Addis Abeba]</ref>.

בשנת [[1935]] העניקה ממשלת צרפת לקיסר [[היילה סלאסי, קיסר אתיופיה|היילה סלאסי]] שני קרונות לשימושו הפרטי. בקרון הראשון היה סלון, תא שינה ומשרד, ובשני הותקנו [[מטבח]] ו[[מסעדה]]. ב-[[1954]] הוענקו לקיסר שני קרונות נוספים, הפעם מממשלת [[אנגליה]], גם הם מחולקים באופן דומה לקודמיהם. הרכבת הקיסרית הונעה בשני קטרים וכללה, נוסף על ארבעת הקרונות הקיסריים, קרון [[גנרטור חשמלי]] שסיפק את כל צריכת החשמל שלה, שני קרונות מחלקה ראשונה לאורחיו ולפמלייתו של הקיסר, שני קרונות מחלקה שנייה עבור משרתיו ושני קרונות משא<ref>[http://www.train-franco-ethiopien.com/voit_imp.php Les voitures imperiales]</ref>. הרכבת הקיסרית הפסיקה את פעולתה ב-[[1973]], זמן קצר לפני [[המהפכה האתיופית]], וארבעת הקרונות הקיסריים שמורים במבנה המוזיאון הסמוך לתחנת הרכבת של אדיס אבבה.