אל-עמארנה – הבדלי גרסאות

'''אל-עמארנה''' (מ[[ערבית]]: '''ألعمارنة''', לעתים נקרא בטעות תל אל-עמארנה{{הערה|מקור הטעות היא בשם אחד מארבעת הכפרים ששכנו במקום ונקרא אַ-תִל. החוקרים קוראים לאתר אל-עמארנה או עמארנה}}) ובמצרית עתיקה '''אחתאתון'''{{הערה|1=ואולי זוהי אשתון (דברי הימים, רשימת בני יהודה וערי הנגב: וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת מְחִיר, הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן. וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת בֵּית רָפָא וְאֶת פָּסֵחַ וְאֶת תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ - אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה}} הוא [[אתר ארכאולוגי]] נרחב ב[[מצרים העתיקה|מצרים]] השוכן בגדה המזרחית של הנילוס ב[[מצרים התיכונה]] באמצע הדרך בין [[נא אמון]] ל[[מף]]. בעבר, למשך תקופה קצרה, היה המקום עיר הבירה של [[מצרים העתיקה]]. העיר נבנתה בידי [[פרעה]] [[אח'נאתון]] (פרעה אמנחותפ הרביעי, מ[[השושלת השמונה עשר של מצרים|השושלת השמונה עשר]]) ובנייתה הסתיימה ב-[[1353 לפנה"ס]] בערך. שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה '''אַחֶתְאַתון''' - "ה[[אופק]] של [[אתון]]" (אחד מכינויו של [[רע (אל)|רע]], [[אל השמש]] המצרי) היות שהיא הוקדשה לדת החדשה, שבה אתון הוא האל היחיד. העיר הייתה מיושבת כעשרים שנה בלבד, מכיוון שלאחר מותו של אחנתון, ננטשה העיר והבירה הוחזרה ל[[נא אמון]] על ידי [[תות ענח' אמון]]. בימי השושלת ה-19 בתקופתו של פרעה [[סתי הראשון]] ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלות הבנייה של סתי הראשון. נטישתה של העיר תוך זמן קצר הפכה את ה[[אתר ארכאולוגי|אתר]] ל"חד שכבתי" ובכך הקלה על הארכאולוגים להשוות את הממצאים שנמצאו בה לממצאים באתרים אחרים וכמקור לימוד על מבנה העיר המצרית הקדומה.

מיקומה של העיר בחצי הדרך בין [[תבאי (מצרים)|נֹא-אמון]] ל[[ממפיס (מצרים)|מוף]]. בשנת [[1887]], נמצאו באתר מאות לוחות חומר ב[[כתב יתדות|כתב היתדות]] ה[[אכדית|אכדי]]. לוחות החומר, שנקראיםהקרויים -[[מכתבי אל-עמארנה]], הכולליםכוללים מכתבים ותעודות רשמיות,. התגליות סייעו לעולם המחקר לפענח את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אחנאתון ולהרחיב את הידע על הרפורמה הדתית שהנהיג.

האתר נמצא באזור מישורי המוגבל במזרחו בקשת [[צוק]]ים הנחצה על ידי ואדי הזורם במישור לכוון ה[[נילוס]]. בתחילת [[המאה ה-18]] הגיעו לאזור מבקרים שהבחינו ב[[מערת קבורה|מערות קבורה]] בצוקים שמצפון לואדילוואדי. ב{{ה|מאה ה-19}} גילו המבקרים בתוך המערות ציורי קיר. בשנת [[1887]] חפרה [[פלאח]]ית מצרית מאחד הכפרים ששכנו במישור באדמה בחורבות ה[[אתר ארכאולוגי|אתר]] במטרה להעבירו לגינתה. בתוך האדמה היא מצאה לוחות חומר לא שרופים עם [[כתב יתדות]] עליהם. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות [[סוחר עתיקות|סוחרי עתיקות]] גם למוזיאונים. בשנים [[1892]]-[[1891]] נערכו במקום [[חפירה ארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]] על ידי [[פלינדרס פיטרי]]. חפירות נוספות נערכו בשנים 1914-1911 על ידי משלחת גרמנית, משלחות בריטיות חפרו בשנים 1922-1921 וב-1937-1926 וכן ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]].{{הערה|ציפורה כוכבי-רייני, '''למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה''', ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 2005 עמודים 2-1}}

המבנים שנחשפו באתר כוללים [[מקדש]]ים לאל "אתון", ארמונות מבנים ממלכתיים ומבני פקידים שניהלו את האדמינסטרציההאדמיניסטרציה של הממלכה וכן מפעל ליצור זכוכית. בדרום העיר נמצא כפר שבו גרו הפועלים וה[[אומן|אומנים]] שבנו את העיר. בצוקים שמסביב למישור בו ששכנה עיר נמצאו מערות קבורה שנועדו לפקידים. מערות אלה נמצאו גם ברכס הדרומי של הצוקים. אתר הקבורה של המלך נמצא בואדיבוואדי המרכזי במזרח. קבר זה נשדד עוד בימי קדם. אחד המבנים שנמצאו הוא ה[[ארכיון]]. כבר בשנת 1891 זיהתה משלחתו של פיטרי מבנה שקראה לו "לשכת הסופרים". בבור האשפה של המבנה נמצאו שברי לוחות. המשלחת הגרמנית מצאה לוחות נוספים על מפתן הכניסה לבנין. על הצוקים שממזרח וממערב לנילוס נחקקו כתובות שתארו את סיבת החלטתו של אחנאתון להקים את עיר הבירה החדשה. כתובות אלה שימשו כסימני הגבול של העיר המתוכננת.{{הערה|ציפורה כוכבי-רייני, '''למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה''', ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 2005 עמוד 2}}