חזקת ממון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6:
אם כי, הדין "חזקת ממון", חזק יותר מהכלל המוציא מחברו עליו הראיה. לעומת דין המע"ה המורכב על הסברא "מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" והינה '''[[סברא]]''' פשוטה, שברור שזה שרוצה להוציא מחברו כסף, הוא צריך להביא ראיה, למרות שהמצב עצמו הוא [[דררא דממונא|ספק במציאות]] - וממילא אינה יכולה להלחם עם [[חזקת הגוף]], מכיוון שזו האחרונה '''מכריעה את הספק''' ואומרת שאין כאן ספק - [[חזקת ממון]] היא חזקה רגילה ככל ה[[חזקה (הלכה)|חזקות]], היא '''נלחמת''' עם חזקת הגוף, בסברא אחרת האומרת שמה לך לומר "אל תוציא גוף מחזקתו" ההפך, "אל תוציא ממון מחזקתו".
 
מסיבה זו, המושג המוציא מחבירו עליו הראיה, הנפוץ יותר בתלמוד, אינו מוזכר כאשר מדובר במקום שכנגד המוחזק קיימת חזקה, שלפי הכללים כוחה המשפטי אלים יותר מהכלל הפשוט "מאן דכאיב לי כאיבא אזיל לבי אסיא" שמשמעותו היא עדיפות למי שמחזיק בממון ואמירת "לך וטרח" למי שרוצה להביא ראיה, שהרי כדי להעדיף את כוחו של המוציא מהמוחזק, די ב[[חזקה (הלכה)|חזקה]]. כך למשל ב[[מסכת כתובות]] (עו, ב) מזכיר התלמוד את "חזקת ממון" מול חזקת הגוף, ובמסכת קידושין (עט, ב) מוזכר "העמד ממון על חזקתו" מול חזקת הגוף.
 
;ההשפעה המעשית של הכלל
כאשר אדם תובע מחברו ממון, מלבד הכלל "מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" האומר כי מהסברא אין לאדם להוציא מחברו כסף ללא ראיה ברורה, ישנו כלל נוסף המסתעף מדין החזקה הידוע, ואומר כי מכיוון שהנתבע הוא המוחזק בממון שרוצים להוציא ממנו, לא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה ברורה. דין זה מבוסס על דין החזקה הידוע האומר "אל תוציא דבר מחזקתו", כלומר כל עוד לא ידוע אחרת, יש לנהוג כמו במצב הקודם והוודאי.