פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני 7 שנים
אין תקציר עריכה
דרך מקובלת של אוניברסיטאות להעניק כבוד לאישים שה[[אוניברסיטה]] רוצהחפצה ביקרם היא הענקת תואר '''דוקטור לשם כבוד'''. התואר הוא לאות הוקרה על הישגים בתחום ה[[מדע]], על תרומה מיוחדת לחברה או על תרומה [[כסף (אמצעי תשלום)|כספית]] נכבדה לאוניברסיטה.
 
מעט מהדינמיקה של הענקת תואר דוקטור של כבוד ניתן ללמוד ממקרהו של [[שלמה זלמן שוקן]]. בשנת [[1952]], לקראת יום הולדתו ה-75, ביקש שוקן לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מ[[האוניברסיטה העברית]]. עד אותה עת העניקה האוניברסיטה כבוד זה רק לשלושה אישים בולטים, [[חיים ויצמן]], [[יהודה לייב מאגנס]] ו[[אלברט איינשטיין]], והיא התנתה את הענקת התואר בכך ששוקן יתחייב לתרום לאוניברסיטה את [[ספריית שוקן|ספרייתו]] העשירה. שוקן סירב לתנאי זה, כדי שלא ייווצר הרושם שקנה את התואר בכסף, וסבר שהוא ראוי לתואר בזכות תרומתו לאוניברסיטה כיושב ראש הוועד הפועל שלה במשך עשר שנים. בעקבות מחלוקת זו לא זכה שוקן בתואר <ref>{{הארץ|[[זהר שביט]]|כמוהו לא אראה עוד|709814|28.4.06|}}</ref>. מאז נעשו הנהלים פחות נוקשים.
משתמש אלמוני