האירוסין והנישואין בזמן המשנה והתלמוד – הבדלי גרסאות

לעומת זאת, לפי גרסת חכמי [[ישיבת נהרדעא]], רב הלקה רק מי שקידש אישה על ידי הקניין השלישי מדרכי הקניינים - ב[[ביאה]], ללא שידוכים (ולפי דעה אחרת - אפילו עם שידוכים), מכיוון שהדבר נחשב כפריצות.{{הערה|{{בבלי|קידושין|יב|ב}}.}}

בעבר, המקובל היה [[נישואי קרובים|להתחתן עם קרובי משפחה]], וזאת על פי מאמר חז"ל {{ציטוטון|הנושא את בת אחותו... עליו נאמר אז תקרא ואני אענה}}, וכנראה שאחוז גדול מאוד מהנישואין היו של קרובים. לפי הסבר ה[[ראשונים]], המעלה בנישואין עם בת של [[אחות]] היא בכך, שה[[אהבה]] מאח לאחותו נמשכת באופן טבעי לבנותיה של האחות - האחייניות, ואהבה זו, תתוסף על האהבה הרגילה של האיש לאשה. למרות שכמובן, אדם גם אוהב את אחיו כאחותו, שיערו חז"ל כי האהבה של אח לאחותו גדולה יותר, ומסיבה זו העדיפו חז"ל את הנישואין עם בת של אחות על פני בת של [[אח]]. סיבה נוספת להעדפה של בת אחות על פני בת של אח קשורה למצוות ה[[יבום]], שכן במקרה שהבעל שנשא את בת אחיו ימות מת ללא בנים, לא יוכל אחיו לייבם את אשתו כנדרש על פי מצוות יבום, שהרי אשתו של האח היא גם [[בת]]ו, ומכיוון שהנישואין עם בת חמורים ביותר, התורה לא התירה [[גילוי עריות]] מפני מצוות יבום, ונמצאת מצוות יבום מתבטלת.

כבר ב[[תנ"ך]] אנו מוצאים את [[אברהם]] נושא את [[שרה]] בת דודו [[הרן]], [[יצחק]] נושא את [[רבקה]] בת קרובו [[בתואל הארמי]], ואת [[יעקב]] נישאנושא את בנות [[לבן הארמי|לבן]] דודו. גם [[רבן גמליאל]] השיא את בתו לאחיו{{הערה|{{בבלי|יבמות|ד|א}}.}}, בתלמוד תועדו מקרים רבים אודות נישואין כאלו, כך למשל מסופר ב[[מסכת נדרים]] אודות אדם שהפצירו בו להתחתן עם בת אחותו, אלא שלזו היתה חסרה [[שן]] במקום בולט, וחסרונה כיער את מראה פניה. האיש, שככל הנראה הפעילו עליו ככל הנראה לחץ כבד להתחתן עימה, [[נדר]] שלא יתחתן עימה. [[רבי ישמעאל]] ששמע מכך, ציווה להכניס אותה לביתו, שם התקיו בפיה [[שן]] מ[[זהב]] לבן. לאחר מכן, שאל אותו רבי ישמעאל: מזו נדרת? ענה לו האיש: וודאי שלא! לו הייתי יודע שתהיה כל כך יפה, לא הייתי נודר את הנאתי ממנה, כאשר שמע זאת רבי ישמעאל הוא בכה ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שה[[עני|עניות]] מכערת אותן{{הערה|{{בבלי|נדרים|סו|א}}.}}.

בהתחשב בתופעה המתרחבת והולכת, תיקנו חז"ל תקנות מסוימות, שהתחשבו בתופעה זו. כך למשל תיקנו חז"ל שב[[גט]] ייכתב הזמן המדויק בו נכתב הגט, שכן חשו חז"ל, שגם במקרה בו תזנה האשה על בעלה ותבגוד בו, הוא עדיין יאהב אותה וירחם עליה אודותהודות לקשר הדם שביניהם, ולכן הוא יכתוב לה גט ללא זמן, כדי שתוכל לטעון שהוא נכתב עוד לפני הזנות, ואינה חייבת [[ארבע מיתות בית דין|מיתת]] [[סקילה]], שכן היתה פנויה בשעת הזנות ואינהואין העונש המוטל עליה בסקילה{{הערה|{{בבלי|יבמות|לא|ב}}.}}.

בתלמוד אף הובאו מספר דיונים בין ויכוחים בין הבעל לאשתו, האם להשיא את האשה לקרוביו של הבעל או לקרוביה של האשה. כך למשל מסופר בתלמוד מעשה שהיה, כאשר בעל ואשתו התווכחו למי ל[[קידושין|קדש]] את [[נערה (הלכה)|בתם]], אם לקרובו של הבעל או לקרובו של האישה. לבסוף הסכים הבעל בעל כורחו לדעת אשתו, והם אף ערכו סעודה לרגל ה[[קידושין]], אלא שבינתיים בא קרובו של הבעל וקידש את הבת במקום מסתור. על כך פסק [[רבא]] כי {{ציטוטון|שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב}}, ויש להניח כי מכיוון שהבעל הסכים לכך שקרובה של האשה יקדש את הבת אין בדעתו לחזור בו, ואם כן הקידושין שהתבצעו במקום המסתור אינם תקפים, שכן הם לא היו בהסכמתו של האב{{הערה|{{בבלי|קידושין|מה|ב}}.}}. אף מסופר כי כאשר [[אבי]] אמר לבר הדיא, פותר החלומות,כי הקרו לו בחלומו את הפסוק{{הערה|דברים כח, לב.}} בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר. הוא פתר לו את החלום בכך שיהיו לו הרבה בנים ובנות, אביי ירצה להשיא אותם לקרוביו (כנהוג ב[[האירוסין והנישואין בזמן המשנה והתלמוד|אותה תקופה]]) ואילו אשתו תרצה להשיא אותם לקרובותיה, ואשתו תנצח ותשיא אותם לקרובותיהלקרובויה הנחשבים במובן מסויים כ"עם אחר", משפחה זרה מאשר משפחתו של אביי{{הערה|{{בבלי|ברכות|נו|ב}}.}}.