פלוקסוס – הבדלי גרסאות

 

 

אומני הפלוקסוס היו מושפעים מהדאדא ויוחסו לעתים כממשיכיהם. הם עבדו במגוון רחב של מדיות וניסו ליצור עבודות ביןתחומיות – בתחומי האומנות הפלסטית, ההלחנה, הכתיבה, העיצוב, הארכיטקטורה, הוידאו והמיצג.

חברי הפלוקסוס העדיפו להתעסק בכל חומר גלם שיש ברשותם ולא להתמקד בחומרים ספציפיים. הם נלחמו במסחור ונמנעו ממנו – את היצירות שלהם הם הפיצו במחירים שלא נועדו להשתכרות אלא להפצה הוגנת.

 

 

שני הדברים המזוהים ביותר עם אומנות הפלוקסוס הם הקופסאות והמיצגים. קופסאת הפולקסוס, הנקראת גם "fluxboxes", היא קופסא בה אוגד האומן רעיונות, רישומים, תמונות, משחקים, כתבים ועוד. את הרעיון של הקופסאות המציא אבי הפלוקסוס ג'ורג' מקניונס. מיצגי הפלוקסוס, היו רעיון שהתחיל הנרי קוול, שהיה מורה של מספר אמני פלוקסוס נוספים כמו ג'ון קייג' ודיק היגינס. המיצגים היו קשורים במוזיקה והרעיון מאחוריהם היה להראות שכל אדם יכול להציג מיצג מוזיקלי אם הוא רק יעשה את זה בעצמו.

אמני פלוקסוס רבים ניסו שילוב של כמו סוגי מדיות, חדשות וישנות, בשביל להעביר את רעיונותיהם. הם שילבו בין מיצגים, וידאו-ארט, שירה ועוד. הם הציגו בהפנינגים שאירגנו עבודות של הקראת טקסטים, פוליטיים וספרותיים, יחד עם מדיות נוספות. הם הושוו מדי פעם לפופ ארט ולדאדא אבל בשונה מזרמים אלו, הפלוקסוס שמו דגש על כוונות האומן.

 

 

לאחר מותו של ג'ורג' מקניונס היה הבדל בין ההסתכלות של האוצרים ובין ההסתכלות של האמנים על זרם הפלוקסוס. האוצרים ראו בפלוקסוס זרם שאפשר לתחום במסגרת של זמן, משנת 1962 עד שנת 1978, ואילו האומנים ראו בפלוקסוס זרם רעיוני שממשיך עם האומן המשתייך אליו לאורך כל חייו. בימים אלה השאלה נעשית עוד יותר מסובכת כאשר רב האומנים שהשתייכו לקבוצת הפלוקסוס כבר אינם בין החיים.

אחרים טוענים שגם אחרי מותו של מקניונס בשנת 1978 היו אמנים רבים, בניהם גם שאר מייסדי הפלוקסוס, שנשארו נאמנים לזרם. אמנם אין קהילה מרכזית של זרם הפלוקסוס הנמצאת במקום אחד, אך בעקבות התפתחות האינטרנט הצליחו אנשי הפלוקסוס הוותיקים ליצור קשר עם אומני פלוקסוס חדשים. האומנים הוותיקים תומכים באומנים הצעירים להמשיך וליצור בדרך הפלוקסוס ולהיפגש גם מעבר לרשת האינטרנט.

 

 

רעיונותיהם של חברי הפלוקסוס היו דומים מאוד לרעיונותיהם של חברי תנועת הדאדא שקדמו להם. הפלוקסוס ניסו להתנגד לאומנות המודרנית השמרנית ויצרו אנטי-אומנות. הם השתדלו לשמור על מינימליזם והשתמשו הרבה בready-made, חומרים שהיו מוכנים מראש, כמו עבודותיו של מרסל דושן. במיצגיהם, אומני הפלוקסוס הציגו דברים הקיימים במציאות כבר מראש בצורה אחרת והציגו את הכיוון החדש. השילוב של הקהל במיצגי הפלוקסוס הביא לידי ביטוי את הרעיון שהעלה דושן – הקהל כחלק משמעותי ביצירה.

אפשר לחלק את השקפותיהם של אומני הפלוקסוס לארבעה גורמים:

 

 

למרות שכל אומני הפלוקסוס התאפיינו ברוח מסויימת, לא הייתה להם זהות מאוחדת של קהילת אומנים. הקבוצה כללה מגוון רחב של אמנים ואי אפשר לשים את האצבע על איזשהו מאפיין ספציפי שמאחד בין כולם. הפלוקסוס הייתה התנועה האומנותית עם מספר האומניות הנשיות הרב ביותר, פרט חשוב מכיוון שעד לאותה התקופה האומנות הייתה גברית כמעט לחלוטין. עם זאת, למרות הגיוון הרב באומני הפלוקסוס, מקים התנועה מקניונס ניסה ליצור אחדות מסויימת בין האומנים, ולכן הוא הואשם במספר הוצאות של אומנים מן הזרם מהסיבה שהם לא התאימו לתבנית אותה ביקש.