הבדלים בין גרסאות בדף "הולכת הדם"

נוסף בית אחד ,  לפני 9 שנים
מ
הגהה
מ (הגהה)
מ (הגהה)
'''הולכת הדם''' אל המזבח היא אחת משלבי הקרבת [[קרבנות]]. אחרי שה[[כוהן]] שחט את הקרבן ו[[קבלת הדם|קיבל את דמו]] בכלי שרת, יש להוליכו אל המזבח, שם מתבצעת [[זריקת הדם]] על המזבח.
 
ההולכה נחשבת אחתאחד מהשלבים החשובים בהקרבת הקרבן, ולכן אם אדם חישב בה מחשבה לא ראויה, כגון שחשב מחשבת [[פיגול]] - לזרוק מדם הקרבן, להקטיר את החלקים המיועדים להקרבה או לאכול מבשרו לאחר הזמן המיועד לכך - הקרבן נפסל. [[רבי שמעון]] חלוק על הדברים, וסבור שמכיוון שהולכה היא עבודה שאפשר לבטלה, שהרי אם הקורבן נשחט על גבי המזבח, אין צריך להוליכו למזבח, לכן אין פעולת הולכת הקרבן נחשבת לפעולה חיונית בשלבי ההקרבה, ואין מחשבה בה פוסלת{{הערה|{{בבלי|זבחים|יג|א}}.}}.
 
ב[[קרבן פסח]], נעשתה בתהליך מיוחד, המתואר במשנה: הכהנים היו עומדים בשורות, והעבירו את מזרקי הדם מיד ליד, עד שהגיעו אל הכהן הקרוב למזבח, וזה שפך את הדם על המזבח, במקום שהיה למזבח יסוד (בליטה מוגבהת שהייתה מסביב למזבח, בצד הצפוני ובצד המערבי שלו). במקביל להולכת הדם, החזירו הכהנים את מזרקי הדם הריקים לתחילת השורה. בחלק מהשורות השתמשו במזרקי זהב, ובחלקן במזרקי כסף, תוך הקפדה על אחידות בסוג המזרקים שבכל שורה. הסיבה לכך היא, על פי הכלל "ברוב עם הדרת מלך", כלומר כבודו של מלך - אלוהים, היא שעבודותיו נעשיםנעשות על ידי רבים.
 
יש שני מיני הולכות: בעוד שההלכה הרגילה בקרבן רגיל, בו נדרשת הולכת הדם ברגל מהמזרק לזורק, נחלקו רבי שמעון וחכמים האם הוא פסול אם נעשה שלא לשמה, לפי רבי שמעון ההולכה אינה פסולה אם נעשית שלא לשמה, מכיוון שהיא "עבודה שאפשר לבטלה", כלומר ניתן לגרום לכך שלא יצטרכו לעבודה זו, על ידי שחיטת בעל החיים סמוך למזבח.
[[רבה]] ו[[רב יוסף]] תולים שאלה זו, באותה מחלוקת של רבי שמעון, ולכן לפי רבי שמעון שאי כוונה אינה פוסלת בהולכה מכיוון שהיא עבודה שניתן לבטלה, סובר גם כאן שכל בעיה אחרת בהולכה אינה מעכבת את הכפרה.
 
[[רבי זירא]] פוסק שההולכה פסולבהפסול בה בזר אפילו לפי רבי שמעון, כך גם פסק [[עולא]] בשם [[רבי אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]].
 
== הערות שוליים ==