הבדלים בין גרסאות בדף "פלאטוניזם"

נוסף בית אחד ,  לפני 9 שנים
מ
תקלדה, קישורים פנימיים
מ (תקלדה, קישורים פנימיים)
מ (תקלדה, קישורים פנימיים)
מעט מוקדם יותר, בסוף החלק השישי של "פוליטיאה" (החל ב-509c-d) מציג אפלטון את המשל המפורסם מכולם, [[משל הקו המחולק]]: {{ציטוט|תוכן=דמיין שישנם שני כוחות שליטים, ושאחד מהם שולט בעולם הנתפש ואילו האחר בעולם הנראה... עתה, טול קו שנחצה לשני חלקים לא שווים, וחלק כל אחד מהם שוב באותו יחס. הנח ששתי החטיבות העיקריות הן תחום הנראה ותחום הנתפש. עתה, השווה בין שתי תת-החלוקות בהתייחס לבהירותן או אי בהירותן ותמצא שהקטע הראשון [א-ב] של חלק הנראה כולל דימויים... צללים, ובחלק השני, השתקפויות במים ובגופים חלקים ומלוטשים...
 
לכל אחד מהחלקים דרגה שונה של אמת, והעותק ביחס למקור הוא כמו תחום הדעות [החושים] ביחס לתחום התפישה... ישנן שתי חלוקות משנה [בתוך תחום התפישה], שבנמוכה שבהן הנשמה משתמשת בדמויות שנתפשו בחלק הנראה [החושי] ובמקום להתעלות היא נופלת לעבר הקצה השני; ואילו בחלק הגבוה יותר, הנשמה עוברת אל מחוץ להשערות ועולה אל העקרון שהוא מעבר להשערות, ואינה משתמשת בדימויים מהעולם הנראה, אלא ממשיכה רק ובאמצעות האידאות עצמן.
 
[תלמידים באקדמיה] למרות שהם משתמשים בצורות נראות ודנים בהן, הם אינם חושבים עליהם אלא על האידאלים שאותם הן מזכירות; לא על הצורות שהם מציירים, אלא על הריבוע המוחלט והעיגול המוחלט, וכן הלאה – הצורות שהם יוצרים, שהן רק צלליות והשתקפויות במים כשלעצמן, מומרות על-ידם לדימויים, אך למעשה הם מבקשים להבין את הדברים עצמם, אותם ניתן לראות רק בעין המחשבה.}}
ממשיכיו של אפלטון ב[[אפלטוניזם התיכון]] (בערך משנת [[150 לפנה"ס]] עד שנת [[200|200 לספירה]] וה[[נאופלטוניזם]] (משנת [[300]] ובעליות וירידות שונות עד היום) הוסיפו לרעיונותיו של אפלטון שכבות נוספות שנלקחו מדתות שונות ([[יהדות]], [[נצרות]], [[זורואסטריות]]), מהשקפות [[מיסטיקה|מיסטיות]] רווחות, ומרעיונות [[האסכולה הסטואית]].
 
הפיתוחים לתורת אפלטון טענו את ההבחנה שלו בין עולם האידאות הנעלה והעולם הנראה הנחות ממנו במשמעות מוסרית. תפישה נוצרית רווחת גרסה כי על האדם להתכחש לעולם החומר, האשלייתי והבזוי, להתעלם מגופו ומצרכיו, ולהפוך ליצור רוחני בלבד. הקישור עם עולם האידאות והבנתם, שאצל אפלטון מושג באמצעות התעמקות מחשבתית, הומר פעמים רבות בהתעלות באמצעות התגלות האל, אקסטזה (או היסטריה) דתית, או רוח נבואית שנחה על האדם.
 
במאה השמונה עשרה נדחו הרעיונות הנאו-אפלטוניסטיים על ידי רבים מהוגי [[עידן האורות]], אך אומצו מחדש ביתר שאת על ידי [[האסכולה ההיסטורית הגרמנית]], שביניהם בלטו במיוחד [[הגל]] וממשיכו [[קרל מרקס|מרקס]]. הפילוסוף [[עמנואל קאנט]] טען כי אידאות מסוימות מצויות בנו [[אפריורי|אפריורית]] – היינו, עוד לפני שאנו למדים דבר על העולם.
מול תפישות אלו של האפלטוניסטים והנאו-אפלטוניסטים ניצבה בדרך כלל גישה הופכית, שרבים נוהגים לראות ב[[אריסטו]] את אביה הקדמון. בגישה האריסטוטלית, המציאות היא אחת ואין בלתה והדרך היחידה לקנות ידע אודותיה, כל כמה שידע זה עשוי להיות פגום, היא באמצעות החושים.
 
על-פי תפישתו של אריסטו, אין טעם לחתור לגילוי האמת האחת והיחידה. זו מטרה שאינה כפי יכולתו של [[אדם]], וכל טענה להשגתה תהיה במקרה הטוב מפוקפקת. השאיפה, לפיכך, צריכה להיות השגת יעד פשוט יותר של "אי-סתירה" – ידיעה חלקית ומוגבלת, שעל בסיס הידע המצוי ברשותנו אינה נסתרת.
 
אריסטו גרס כי הידע שלנו על העולם ניתן להשגה רק באמצעות חשיבה לוגית על בסיס ידע שנקנה באמצעות החושים ביחס לעולם. בניגוד לתפישת המתודה המדעית, המבוססת במידה רבה על תפישותיו, לא סבר אריסטו כי יש הכרח בניסוי ובבחינה של המציאות, אך הגישה הבסיסית שלו, הדוחה התייחסות למה שאינו חלק מהעולם הנראה, הפכה לבסיס אסכולות החשיבה הרציונלית על גלגוליהן השונים.
644

עריכות