סחלין – הבדלי גרסאות

האי מאוכלס מאז [[תקופת האבן החדשה]]. המתיישבים הראשונים הם שבטי הקסיאנבי והחזא שחיו מדייג. בזמן [[שושלת מינג]], קראו ה[[סין|סינים]] לאי בשם קואי ואחרי כן, קואה. על פי ספר השנגמו, [[סין]] שלחה 400 חיילים לסחלין ב-[[1616]], אך מאוחר יותר, החיילים הוחזרו כיוון שנראה היה כי אין נשקפת לסין סכנה רבה מצד האי. אימפריית [[שושלת צ'ינג|צ'ינג]] טענה שהאי שייך לה וסחלין הייתה תחת שלטון סיני החל משושלת [[ג'ין]] והלאה. למרות זאת, כיוון שלסין לא הייתה נוכחות צבאית באי, כוחות [[יפן|יפניים]] וכוחות [[רוסיה|רוסיים]] ניסו לכבוש את האי מהסינים. עיירה יפנית ב[[אוטומרי]] נוסדה ב-[[1679]]. היפנים ציירו מפות של האי וקראו לו קיטה-אזו ("אזו הצפונית" ביפנית, איזו הוא שם עתיק ל[[הוקאידו]], האי הצפוני של יפן). לפי [[הסכם נרצ'ינסק]] בין רוסיה וסין, שנחתם ב-[[1686]], סחלין הייתה שייכת לסין. למרות זאת, החלה רוסיה להחזיק את האי, החל מהמאה ה-18, על ידי חיל מצב שהורכב מפושעים שגויסו בכפייה. בשנת [[1855]] סוכם שהאי יהיה בריבונות משותפת של [[האימפריה הרוסית]] ו[[יפן]]. בשנת [[1875]] סוכם שהאי כולו יעבור לריבונות רוסית ו[[איי קוריל]] יהיו בריבונות יפנית. בעקבות כך, נשלחו לאי אסירים רבים מבתי הכלא ב[[אודסה]], [[קישינב]], [[חרקוב]] ו[[מוסקבה]] {{הערה|{{היום||מכתבי סופרים - אדעססא|1886/04/07|00105}}}}. בשנת 1890 ביקר באי [[אנטון צ'כוב]] אשר תאר בספרו "האי סאכאלין" את מצוקת האסירים במקום.

 

 

ב-[[28 במאי]] [[1995]] התרחשה באי [[רעידת אדמה]] בעוצמה של 7.5 ב[[סולם ריכטר]]. בעיירה נפטגורסק 2,000 איש נהרגו.