שוהה בלתי חוקי – הבדלי גרסאות

נוסף בית אחד ,  לפני 10 שנים
מ
אין תקציר עריכה
(עריכה)
מ
ב[[ישראל]], '''שוהה בלתי חוקי''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''שב"ח''') הוא מי שנמצא בתחומי המדינה בלא שיש בידיו היתר לכך. אף שהביטוי יכול להתייחס לאזרח של כל מדינה באשר היא, השימוש בו מתייחס בעיקר כלפי [[פלסטינים]] תושבי [[יהודה והשומרון וחבל עזה]]. אלה אינם זקוקים ל[[אשרת כניסה|אשרות כניסה]] ול[[דרכון|דרכונים]] בעת שהם נכנסים לישראל, כי אם ל[[היתר כניסה לישראל|היתרי כניסה]] ("תסריח", ב[[ערבית]]: '''تصريح''') המונפקים בידי [[מנהלת התיאום והקישור]]. בהיתרים אלה נקבעים לעתים אזורים מסוימים המותרים לכניסה ולעתים נקבע בהם היתר לשהייה בכל תחומי המדינה. כן מצוינות בהם מטרות השהייה: תעסוקה, צרכים רפואיים, צרכים אישיים, ועוד.
 
בשל הרצף הטריטוריאלי הקיים בין ישראל לבין יהודה והשומרון, [[הסתננות]] או כניסה בלתי חוקית של פלסטינים לישראל קלה ונפוצה יותר מאשר ממדינות אחרות. באזורים בהם הוקמה [[גדר ההפרדה]] ההסתננות נעשתה קשה יותר. מספר הפלסטינים השוהים בלא היתר בישראל הוערך בשנת [[2009]] על ידי גורמים שונים ב[[מערכת הביטחון]] כנע בין 20 אלף ל-50 אלף{{הערה|שם=כלכליסט|[http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3211582,00.html דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: שובם של הפועלים לישראל, 9 בפברואר 2009], כלכליסט}}. בעמותת [[קו לעובד]] העריכו בשנת [[2010]] כי כ-15 אלף פלסטינים שוהים בישראל ללא היתר{{הערה|[http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2010/10/03/AR2010100300467.html Palestinian worker killed as he sneaks into Israel]}}.
 
ישראל מגבילה כניסת פלסטינים לישראל הן מהרצון למנוע ביצוע פעולות [[טרור פלסטיני|טרור]], הן מהרצון למנוע ביצוע עבירות פליליות כגון גניבות כלי רכב והן מנימוקים הקשורים במבנה שוק העבודה בישראל. במסגרת המאבק בתופעת השהייה הבלתי חוקית, נחקק בשנת [[1996]] חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), האוסר על העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים. החוק נקבע כ[[הוראת שעה]], המוארכת מדי שנה או שנתיים, כדי ש[[הכנסת]] תוכל לבחון את ההסדר לעתים קרובות ולהכניס בו שינויים.